יְהוִ֤הּ אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִינוֹתָֽי׃
רד"ק
למנצח בנגינות מזמור לדוד: אמרו רבותינו זכרם לברכה (שוחר טוב במקומו): המזמור הזה נאמר בשלשה מיני שבח: בנצוח בנגון במזמור. והנראה: כי המנצח הוא אשר היה על המשוררים. ועל ידי המנצחים היו נאמרים המזמורים. והיו נותנים אותם למנגנים ולמשוררים, ולא תמצא בשום מקום למשורר ולמנגן אלא למנצח. וכן בתפלת חבקוק (ג יט) למנצח בנגינותי; וכן כתוב (דברי הימים א כג ד) לנצח על מלאכת בית יי'; וכתיב (שם טו כא) בכנרות על השמינית לנצח. ויש שהיה מנצח על כלי הנקרא נגינות, ויש על כלי הנקרא שמינית. ועם הכלים היו נאמרים השירים והנגונים והתהלות כל אחד לפי נגונו הידוע אצלם; כי חכמה גדולה היתה והיא תעורר הנפש החכמה, והיא נספרת בכלל החכמות החיצונות. והכלים שהיו בבית המקדש להלל הם נבלים וכנורות ומצלתים וחצוצרות ושופר. והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם. יש מהנגינות שנקרא עלמות כמו שכתוב (שם שם ג) וכתוב (תהלים מו א) על עלמות שיר. ויש שנקרא נגינות, ובו היה נאמר זה המזמור. ויש מהם נקרא משכיל. ויש מהם נקרא מכתם. ויש שגיון. ויש מהם נחילות. ויש שגיונות. ויש גתית. ויש נקרא מן הכלים עשור. ויש עוגב. ויש מנים. וכל אחד חלוק בנגינתו כמו שהוא ידוע אצל בעלי החכמה. ומצאנו כתוב אחד אומר (דברי הימים א כג ה): וארבעת אלפים מהללים ליי' בכלים אשר עשיתי להלל. ולא נודע אם אשר היו הכלים בידם הם אשר היו אומרים המזמור בפיהם, או אם היו יחד המשוררים בפה, וכנגדם אשר היו מנגנים בכלים. ומצאנו כתוב אחר אומר (שם ב ז ו) והלוים בכלי שיר יי' אשר עשה דויד המלך להדות ליי' כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם. ועוד כתיב (שם כט כח): והשיר משורר והחצצרות מחצצרים. והחצוצרות לבדם היו ביד הכהנים כמו שכתוב (במדבר י ח): ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות; ושאר הכלים היו ביד הלוים. וכן כתיב (דברי הימים ב כט כו): ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות.
רקנאטי
ואתחנן אל יי' בעת ההוא לאמר. אדני אלהים אתה החלות וגו'. אמר ואתחנן ולא אמר ואתפלל כי ידבר בתחנה לשם הנכבד והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח הפך חטאו אשר בעבורו התאנף בו ומה שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה הם חסרו כח הארץ לפיכך נחסרה כחם שלא יכנסו לארץ ועל כן הזכיר אחריו השם באדנ"י ואחרי כן השם ביו"ד ה"א ורוצה לומר אדון אשר בך הרחמים. וכן אמר בילמדנו אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי. וכן אמר אברהם אדני אלהים מה תתן לי. בספר הזוהר [ואתחנן ר"ס ב'] מאן דקאי בצלותא בעי לסדר שבחא דמריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה. <תרגום - מי שעומד בתפלה צריך תחילה לסדר שבחו של אדונו ואחר כך יבקש בקשותיו>. דהא משה רבינו ע"ה אמר בקדמיתא אתה החלות ולבתר אעברה נא ואראה. <כי משה כך אמר בתחילה "אתה ההחלות" אחר "אעברה נא ואראה">. רבי יהודה אמר מאי טעמא כתיב אדני בקדמיתא ולבתר יו"ד ה"א וקרינן אלהים. <רבי יהודה אמר מה הטעם שכתוב תחילה אדנ"י אחר הוי"ה וקוראים ההוי"ה אלהי"ם>. אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא לאתכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזוגא כלא כחדא כדקא יאות. <אלא הסדר כך הוא ממטה למעלה כדי לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולחבר הכל יחד כראוי>. ועל דרך זו תבין בכל מקום שכתוב השם בא"ד ואחריו השם ביו"ד ה"א ולפעמים תמצא להפך יי' אדני חילי (חבקוק ג יט) וליי' אדני למות תוצאות (תהלים סח כא) כי אליך יי' אדני עיני (תהלים קמא ח') ואז הוא מלעלה למטה. ספר הזוהר [אדרא רבא קל"ח ב'] בכל היכא דאשכחן יי' יי' ביו"ד ה"א תרי זימני או בא"ד וי"ה חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. <תרגום - בכל מקום שנמצא יי' יי' בי"ה ב' פעמים או אחד אדנ"י והשני הוי"ה אחד לזעיר אנפין ואחד לעתיק דעתיקין>. ואע"ג דכולהו חד וחד שמא איקרי. <ואף על פי שהכל אחד ובשם אחד נקראים>. ותנינן אימתי איתקרי שם מלא. <ולמדנו מתי נקרא שם מלא>. בזמנא דכתיב יי' אלהים דהאי הוא שם מלא עתיק דכלא וזעיר אפין. <בזמן שכתוב הוי"ה אלהי"ם שזה הוא שם מלא שעתיק מכל וזעיר אנפין>. והבן מכאן כי כל מקום שתמצא כתוב יי' אלהים ר"ל שמדת רחמים מתלבשת עם מדת הדין וכל אחת פועלת פעולתה בשלימות כמו שתמצא באדם הראשון בדינו וגירושיו. וכתיב החלות כי היא התחלה אלינו ועוד במדה ההיא היתה תחלת נבואתו כשהראה לו כבודו שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא וגו' עם הגדולה והגבורה זהו את גדלך ואת ידך החזקה והראתי לדעת אשר מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורתיך החזקות. וכבר רמזתי פירוש מלת מי. והסוד הרמוז במלת ויתעבר יי' בי כבר פירשתי בסוד העבור וטעם ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו' פירשתי בסוד בלעם כי דבקות ישראל במדת הרחמים הנרמזת בשם המיוחד: