כָּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃
מנחת שי
תדרך זית. בס"א כ"י הרי"ש בקמץ חטף וזו היא קריאת ב"נ אבל לב"א בחולם וכן במסירת ה' וחסר' בקריאה וסימן כל מקום. כל המקום. במותימו. אתה. על שחל. וכולם בחולם וביאורה במסרה גדולה סוף פ' עקב וריש יהושע:
מלבי"ם
בכל המקום אשר אזכיר את שמי. מסב למעלה שתזבח את עולותיך בכל מקום אשר אזכיר את שמי, וממה שלא אמר בכל מקום, כמו ואכלתם אותו בכל מקום (במדבר י״ח:ל״א), בכל מקום אשר תראה (דברים יח), משא"כ כל המקום יציין או כללות המקום עצמו, ונשאתי לכל המקום בעבורם, או המקום הידוע, שמ"ש בכל המקום אשר נבוא שמה פי' המקום המוזמן לנו לבא ולהתישב שם, וכן כאן פי' בבית הבחירה, אולם מצאתי כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו (סוף עקב) והוא כולל כ"מ, דהא ביהושע א' אמר תחת זה כל מקים אשר תדרוך, ולכן למדו זה ממ"ש אבוא אליך שהוא הגלות השכינה שם בגלוי, ומזה ידעינן שמ"ש אשר אזכיר את שמי שפי' שאתן רשות להזכיר שם המפורש כי סתם שמי הוא שם המיוחד, כמ"ש זה שמי וזה זכרי, ששאר הכנוים נתנים לזכר לא שם המיוחד, היינו במקום ששם יבא ה' להגלות בגלוי השכינה, וכן אמר בספרי נשא (פ' קלט) ובסוטה (דף לח) מקרא מסורס הוא בכ"מ אשר אבא בבהב"ח שם תהיה מזכיר את שמי, ובסוטה (שם) זה דברי ר' יאשיה, ות"ק למד ממ"ש ושמו את שמי שהוא בבהב"ח, (ובספרי אמר זה בשם ר' יאשיה. והשני בשם ר' יונתן) ומשמע שכן דעת ראב"י. ומפרש מ"ש אבא אליך היינו לביתך שע"י שתבא לביתי שזה סימן שאתה אוהב את ה' בכל לבבך כן גם הוא יבא אליך ויאהב אותך, וכן מובא זה בסוכה (דף נג) בשם הלל הזקן, ומזה הוציא המאמר השני שמובא בברכות (דף ו) בשם ר' יצחק שסיומו שאפי' עם א' שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, מדכתיב אבוא אליך, שאינו מדבר בבהמ"ק רק שיבא אל ביתו, ובגמ' מפרש דעשרה קדמה שכינה אתיא תלתא עד דיתבי, שיש הבדל בין, נצב ובין עומד, שנצב יורה שעומד הכן ומוכן לאיזה דבר בזה מורה שה' מקדים א"ע ועומד מוכן לכך, תלתא עד דיתבי, שלכן כתיב ישפוט, שיש הבדל בין דין ובין משפט, שדין הוא שמיעת הטענות. ומשפט הוא הגמר דין כמ"ש בפי' התנ"ך בכ"מ, מבואר שאינו בא רק בגמר הדין, וקמ"ל שדין עמנו חשיב כתורה, ועיין עוד שם: