פרשנות מצטטת על יהושע א:ח

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. בס' שאגת אריה בסי' ל"ד מסופק אם הפי' עבור השירה שמצוה לכתבה משו"ה יכתב כל התורה שאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ בבלה הס"ת ונשאר השירה יצא חובת מצוה זאת. או שפי' כיון שאין כותבין פרשיות פרשיות והתורה אמרה כתבו לכם את השירה לאו שירה לחודא במשמע רק כל התורה במצוה זאת וכתב דלשון רבינו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו נראה שכל התורה ממצות הכתיבה כמו השירה עיי"ש מ"ש עוד ע"ז. ועי' בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל:
ובס' שו"ת חת"ס חי"ד סי' רנ"ד הקשה דמנ"ל כתיבת כל התורה משום דאין כותבין פרשיות פרשיות דילמא כמו בתפילין ומזוזה ופ' סוטה דהתירה התורה בפירוש לכתוב פרשיות כמו"כ השירה והניחו בתימה עיי"ש:
ולענ"ד שאני בתפילין וכיו"ב דאינו רשאי להוסיף אפי' אות אחת מהלכה למשה מסיני או מרבוי דקרא וע"כ התירה התורה לכתוב פרשיות בפ"ע. אבל בהשירה דעכ"פ לית לן למודא דאינו רשאי להוסיף וגם אין הסברה מחייב כן וא"כ יהיה הסתירה דאין כותבין פרשיות נגד כתיבת השירה ע"כ המצוה לכתוב כל התורה. ואין רמז לאסור ביותר שהרי משה כתב הרבה זולת השירה:
ובס' שאגת אריה הנ"ל הקשה דמנ"ל עוד כתיבת כל התורה הא מותר לכתוב חומש בפ"ע כדאיתא במס' גיטין דף ס' אין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור וש"מ דניתן לכתוב וכ"כ ברמב"ם להלן הי"ד מותר לכתוב כל חומש בפ"ע עיי"ש. וא"כ מנ"ל מהאי דאין כותבין פרשיות פרשיות המצוה בכתיבת כל התורה עיי"ש. ונראה דזה נדע מהסברא אם המצוה לכתוב משנה תורה למה לא שאר התורה. דכמ"ש לעיל דאין הכונה עבור השירה כותב השאר רק מזה נדע שכותב גם שאר מהתורה וא"כ למה משנה תורה בלבד. אף דמצינו במלך שקורא במוצאי יו"ט של חג הסוכות חלק ממשנה בלבד עי' סוטה מ"א ע"א וברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג מתחיל חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג וכו' עיי"ש. הנה שם אין קורא כל משנה התורה ג"כ רק מה להעיר את העם. אבל מה שנכתב למען להשמר לדורות למה משנה תורה בלבד ולא שאר דברי התורה:
ובמס' נדרים דף ל"ח ע"א א"ר יוסי ב"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא למשה וזרעו וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודא. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וכו'. וברא"ש בפי' שם ואם לא נתן להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד עכ"ל. וכיו"ב בר"ן אי שירה בלבדה קאמר מה סהדותא איכא עכ"ל. וכמו כן אם נכתב השירה למשמרת לעדות על הברכה וקללה על קיום התורה וחלילה בבטולה. ואם לא נכתב גם התורה ואם ח"ו תשתכח התורה מה תועיל לנו זכרון השירה ועל מה תעיד אח"ז ומזכרון ע"י הכתיבה בהשירה נדע כתיבת כל התורה:
ועי' במהרי"ט ח"ב סי' ג' שהקשה על הרי"ף שלא הביא האי דאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ מנ"ל מצות כתיבת התורה עיי"ש. וי"ל מהאי דנדרים ילפי לה. ועי' בשאגת אריה הנ"ל שכתב דמזה אין ראיה רק שנתנה התורה כולה לכל ישראל אבל לא הכתיבה עיי"ש. אבל למ"ש כיון דהשירה נכתב לעדות ולזכרון מזה כל התורה וכמ"ש. ולשון רבינו בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל מובן על דרך זה ג"כ. ומבלעדי כל הנ"ל נראה כמפורש בתורה כי המצוה לכתוב הוא על כל התורה. כי מצינו משה כתב פרשיות רבות קודם גמר התורה ולמה יגרע חלק משאר החלקים:
פרשת עמלק: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת בספר ושים באזני יהושע" (בשלח י"ז). בספר בפַתַח הבית הנודע. וברמב"ן וז"ל והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתב לקוח את הספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק עכ"ל. ועיין מה שהשיג על הראב"ע שם:
כתיבת המשפטים וספר הברית: "ויבוא משה וכו' לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו'" (משפטים כ"ד ג' וד'). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם וכו'" (שם ז'). ולשון רש"י שם "ויכתוב מבראשית עד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה" עכ"ל (שם ד'). ועכ"פ כתיבת המשפטים ואמרי ה' אשר בכלל ספר הברית מפורש נאמר מכתיבתם. ועי' ברש"י (שם ז') "ספר הברית מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה" עכ"ל:
עשרת הדיברות: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (כי תשא ל"ב ט"ו):
"אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא את ה' אלוקיך" (כי תבוא כ"ח נ"ח). נראה מזה כי כל המצות כתובים דהחיוב השמירה והעונש להעובר על כל המצות בשוה ואמר אם לא וכו' את כל דברי וכו':
"והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולים ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו'" (כי תבוא כ"ז ב' וג'). ועיין ברמב"ן שם אם כל התורה או תרי"ג מצות בלבד עיי"ש:
"וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (כי תבוא כ"ז ח'):
"כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וכו'" (נצבים ל' י'):
"וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (ואתחנן ו' ט'):
"וכתבתם וכו'" (עקב י"א כ'):
אלות שבתוכחה: "גם כל וכו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וכו'" (כי תבוא כ"ח ס"א). "והבדלו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (נצבים כ"ט כ'). וברש"י הזה לשון זכר מוסב על הספר וכו' עיי"ש:
המסעות: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (מסעי ל"ג כ"ב). ועיין בספורנו וברמב"ן שם:
השירה: "ועתה כתבו וכו'" "ויכתב משה וכו'" (וילך ל"א י"ט וכ"ב). "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וכו' ולכל ישראל" (שם ט'). ועיין ברמב"ן שם:
"ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה וכו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וכו'" (שם ל"א כ"ד וכו'):
וביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'" (יהושע א' י"ז). "ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" (שם ח' ל"ב). "ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וכו'" (שם ח' ל"א):
ובספר מלכים: "ויצו המלך את כל העם לאמור עשו פסח לה' אלדיכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מלכים ב' כ"ג כ"א). "וגם את האובות ואת הידעונים וכו' למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר" (שם כ"ד):
כיו"ב הרבה כנראה אשר לא השירה בלבד נכתבה רק כל התורה כי מהנאמר אשר נאמר מ"ה בפירוש וגם לא היה משה רבינו ע"ה כתבו ונאמר בתורה ומפורסם כ"כ בכל האומה בדורות רבות אם לא היה ממצות ה' על כל התורה רק השירה היה נכתב קודם גמר התורה כמו שאר הנאמרים למעלה. גם לשון התורה הנמצא לרוב ותורה צוה וכו' ולא תורות נראה כי כל התורה היה בתוכה ולכן נאמר ביחיד על ספר התורה:
ובמסכת סנהדרין דף כ"א ע"ב הביאו ועתה כתבו וכו' לחייב בכתיבת הס"ת אף בהניח לו אבותיו מצוה לכתוב משלו עיי"ש. וגם רבינו הביא משום זה שכתב אח"כ ואע"פ שהניחו אבותיו וכו'. אבל גוף כתיבת הס"ת במי שאין לו נדע מבלעדי זאת כמ"ש:

ובמדרש פסל לך שני לוחות אבנים, זהו שאמר הכתוב (קהלת ג) עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים, עת להשליך אבנים וישלך מידיו את הלוחות, ועת כנוס אבנים פסל לך שני לוחות אבנים. זהו שאמר הכתוב (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת משה שאמר לו הקב"ה פסל לך והראה לו מחצב של סנפירינון בתוך אהלו ופסל ממנו ואמר לו הקב"ה פסל לך הפסולת שלך, ומשם נתעשר ונעשה מלך, מכאן אתה למד שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה, שכן כתוב (יהושע א) כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.(משלי י כב) ולא יוסיף עצב עמה שלא נצטער לילך במקום אחר אלא מתוך אהלו זימן לו הקב"ה פרנסתו. ד"א פסל לך משל למלך שהלך למדינת הים והניח אשתו עם השפחות ומתוך שהיתה עמהן יצאה עליה שם רע שמע המלך בקש להרגה, שמע שושבינה וקרע כתובתה אמר אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר אלא מן השפחות היה, מיד נתרצה לו, אמר לו שושבינה אדוני המלך כתוב לך כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה, אמר לו אתה קרעת אותה הבא אתה את הנייר משלך ואני כותבה כתב ידי, לכך נאמר פסל לך.

וגמילות חסדים. זהו לשון הירושלמי (ה"א ב:), וג"ח, הדא דתימא בגופו, אבל בממונו יש לו שיעור, ואתיא כיי דמר ר' פלוני וכו' נמנו באושא וכו', ע"כ. וכתב הר"ש והביאו התי"ט, שאין כוונת הירושלמי להודיע דא"א לאוקמי מתניתין בג"ח דממונו, לפי שיש לו שיעור דרבנן, שהרי גם הנזכרים לעיל, יש מהם שיש להם שיעור מדרבנן, ואנן אין להם שיעור מדאורייתא אמרינן, זה הוא פירוש דבריו ז"ל. ואנכי לא ידעתי, איך יתיישב כלל זה, על פי ירושלמי זה, דהא אמתניתין קאי, ומתניתין קמפרשא.
והנל"עד הוא, דלא דמי אין להם שיעור דפאה ובכורים וראיון, לאין להם שיעור דג"ח ות"ת. דאין שיעור דפאה ודומיו, הוא להקל, דמדאורייתא במשהו מיפטר. אבל אין שיעור דג"ח ות"ת, הוא להחמיר, דלעולם אינו יוצא ידי חובתו מת"ת עד יום מותו, כדכתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה. ומג"ח דבגופו, כמו כן הוא חייב בו כל זמן שיבא לידו, ויש יכלת בכחו לקיימו. ודממונו כל עוד שיש לו ממון, ובא לידו, חייב לקיימו מדאורייתא, אלא דר"זל תיקנו לישב בשב ואל תעשה, דבענין זה יכולים לתקן נגד התורה - כדאיתא ביבמות דף צ' ע"א, וכמ"ש רש"י במנחות דף מ' ע"א, דלא יבזבז יותר מחומש. ואין לומר דמדאורייתא לא מיחייב אלא פחות מחומש, שהרי כתיב (דברים ו, ה) ואהבת וכו' בכל מאדך, ופירשו ז"ל (סוף ברכות) בכל ממונך. וא"כ אפוא הואיל וכוונת התנא באמרו אין לו שיעור, קולא אתא לאשמועינן, דאע"ג דמצינו שיעור לדברים אלו, אין להם שיעור מדאורייתא אלא בכל שהוא מפטרי, ואגבן הזכיר הג"ח ות"ת, שיש בתוספתן מצוה, כפאה ודומיו, ונכנסין תחת סוג לשון זה של אין להם שיעור, אלא דאצלם לשון זה הוא להחמיר, צריכים אנו לקרבו למשמעותו דרישא, דלא בא להחמיר, כל היכא דאפשר, ולכן בג"ח דיש חילוק בין גופו לממונו בדרבנן, מוקמינן ליה בגופו דאפילו מדרבנן אין לו שיעור, דבענין זה אין לשון זה של אין לו שיעור, מטעה להחמיר בו יותר מן הראוי, שהרי דינו הכי לעולם, משא"כ אילו היינו מוקמים ליה אף בממונו, ומדאורייתא, דאפשר למטעי ביה ולהחמיר יותר מן הראוי, דקסבורים אנו שבין מדאורייתא בין מדרבנן דינו הכי, וזה אינו נכון, שיהיה אין לו שיעור מורה שני עניינים הפכיים ממש, דאמזכרים ברישא הוא להקל עליהם, ועל המזכרים בסיפא, יורה להחמיר במה שאינו צריך להחמיר מן הדין.
ועוד י"ל, דס"ל לירושלמי דהואיל ומתניתין סתמא קתני, כל היכא דאפשר לפרשה הכי, כגון הכא בג"ח, דאיכא לאוקמיה בדגופו, דאין לו שיעור לא מדאורייתא ולא מדרבנן, הכי מוקמינן לה, ולא דחקינן מתניתין לפרשה אף בממונו ובדאורייתא לבד, כמו ברישא, דאין דנין אפשר משאי אפשר, ועוד דבזה דמיא לת"ת ממש, דאין לו שיעור לא מדאורייתא ולא מדרבנן, וגם הוא בגופא. ומהאי טעמא שנאו אצלו בסוף, שאילו איירי אף בממונו, אחר הפאה ה"ל לשנותו, דדמי ליה במה שהוא אין לו שיעור מדאורייתא אלא מדרבנן כמוה, ואפילו בדגופו דמי לה, במה שהוא מהנה לאחר דומיא דפאה, אבל עתה דבגופו בלבד איירי, נמצא שאין לו דמיון לפאה כי אם מצד זה, משא"כ לת"ת שיש לו שלשה צדדים שוים לו, חדא דבגופו, ב' דאף מדרבנן אין לו שיעור, וג' שאין לו שיעור שלו, הוא להחמיר. ומהאי טעמא לא שנאם תרויהו מיד אחר הפאה, אע"ג דתדירי מבכורים וראיון, שלא לערב אלו שאין להם שיעור להחמיר, באמצע הדברים שאין להם שיעור להקל, ואע"ג דת"ת תדירי לג"ח, שנאה בסוף, להיותה שקולה כנגד כלם, כדתנן בסיפא דמתניתין:

והלא מושבע ועומד מהר סיני - דכתיב ושננתם (דברים ו) דצריך אדם לשנות בתורה לישנא אחרינא והלא מושבע ועומד מהר סיני דכתיב (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה וגו':