פרשנות מצטטת על יהושע ה:יג

לא רצו לאכול וכו'. שהרי אמר הכתוב (יהושע ה', י"ג) ולא היה עוד לישראל מן, ויאכלו מתבואת הארץ, משמע שאם היה להם מן לא היו אוכלים מתבואת הארץ.

כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה שהם סאתים כחצר המשכן דכתיב אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים הנותרים דהוו ליה שבעים אמות וארבעה טפחים אלמא דמר בעינן ליה לחצר המשכן לשער בו איסור שבת והאי קרא לאו אסמכתא הוא כדמשמע בכיצד מעבירין הרי זה מצטרף למדינה ונחשב ממנה דגלי קרא ביהושע דתוך עיבור העיר דהוי ע' אמה ושירים נמי חשיב מן העיר ממש דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אלימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סגרת מסוגרת אלא בעיבורה דהיינו ע' אמה ושירים היה בית שני קרוב לזה בית דירה בשבעים אמה ושירים ובית שלישי קרוב בשבעים אמה ושירים וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כמדינה אחד דכל תוך ע' אמה הוי כמקומו ומודדין מחוץ לבית האחרון שנים עשר מיל.

ואמרו בתלמוד כו'. ר"ל כדאמרינן אמר רשב"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מ"ה והיה משטין על איוב שיתן לו רשות ליטול נשמתו כדאמרינן יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמתו וכתב שדבר זה אינו רחוק מן הדעת שהרי כתיב אצל איוב ויבא גם השטן וגו' ואצל בלעם כתיב שטן ושם כתיב וחרבו שלופה בידו והמלאך כו' ולכך אמר כו' גם אותכה הרגתי משום שהוא מ"ה וממונה על הריגה וכמו כן ראה דוד כו' וחרבו שלופה וגו' ואמר כו' והוא בלא ספק מ"ה כו' ש"מ שהמלאך שחרבו שלופה בידו הוא מלאך המות וא"ת הלא ביהושע נמי כתיב וחרבו שלופה בידו והמלאך שנראה ליהושע היה מיכאל ולא מלאך המות וע"כ אמר ומלאך ליהושע וחרבו שלופה כדי לחזקו במלחמה וחרבו שלופה מורה על הגבורה ועל הנצוח עיין רד"ק ביהושע ובאמת מיכאל היה וע"כ והזהרה כו' שלא תהרגהו שע"כ הוא ממונה ויהי היום ר"ה מלאכים כו'. ר"ל באיוב כתיב ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' וגו' היום ר"ה היה שהוא יום הדין וביום הדין מלאכים מזכירים כו' וכתיב את ה' וגו' מימינו ומשמאלו דהיינו אצל אחאב שהיה נידון ליהרג במלחמות ארם את ה' וגו' ומימינו ומשמאלו וכי יש ימין ושמאל לפני הקב"ה אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וכתיב דינא יתיב וםפרין פתיחו בשעת הדין ספרין פתיחו לראות מעשה בני אדם מכל אלו נשמע שבשעת הדין נזכרים מעשה בני אדם:

נטויה על ירושלים. ומה שכתוב (ביהושע ה׳:י״ג) והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' הלנו אתה אם לצרינו יהושע היה עומד ואחוריו כנגד צריו ובא מלאך כנגדו לפיכך תמה ואמר לו הלנו אתה אם לצרינו לעזרינו הואיל ואתה עומד לנגדי או לצרינו לעזור שגם אתה עומד כנגדן אבל כאן כיון שראה החרב של מלאך שהיתה נטויה על ירושלים ידע בעצמו שבא לנגוף את ישראל: