פרשנות מצטטת על יהושע טו:לג

מצרעה ומאשתאול. מנחלת יהודה היו (יהושע טו לג), ובני דן ישבו בהם כגרים:

בהר וגו'. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק ^דדיש מעלות להר ולעמק ולשפלה וכמ"ש בפסחים נ"ג א' סימן להרים מילין, סימן לעמקים דקלים, סימן לשפלה שקמה, וכהאי גונא אמרו בקדושין מ"ב א' בענין חלוקת הארץ איכא דניחא ליה בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה, ובספרי פ' עקב איתא דטעם פירות שבהר אינו דומה לטעם פירות שבשפלה.
וראוי להעיר, כי אף שאין הכרח מזה, שלכל שבע ושבט היה חלק בהר ובשפלה כו', באשר הכתוב יתאר כאן רק את כלל הארץ, אבל מדמצינו גבי שבט אחד שפרט הכתוב כל המקומות האלה, מזה נוכל לחשוב ולומר, כי כן היה גם לכל שבט ושבט. גבי שבט יהודה נפרטו המקומות האלה (יהושע ט"ו): בערבה (במדבר) פסוק ס"א, בהר פ' מ"ח, בשפלה פ' ל"ג, בנגב פ' כ"א, בחוף הים (בעמק) פ' מ"ז. , שנאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים, וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים שנאמר ואל כל שכניו ^הר"ל אע"פ שכתוב כאן הר האמורי בכ"ז כך היה בכנעני ובפריזי, ועיין במהרש"א כאן. .
(ב"ק פ"א ב')

ותכס: פעל. כסתה עצמה או פניה. בפתח עינים: שם מקום (ראב"ע) והיא העיר הנקראת העינם (יהושע ט"ו ל"ד) והיא עיר סמוכה לצרעה ואשתאול (שם שם ל"ג) וצרעה ואשתאול סמוכות לתמנה (שם י"ט מ"א ומ"ג) א"כ העינם סמוכה לתמנה. גם מצאנו כי העינם סמוכה לעדולם (שם ט"ו ל"ד ול"ה) וחירה היה עדולמי. ומה שהקשה רשב"ם כי כתוב (למטה פסוק כ"א) בעינים בקמץ להורות על ה"א הידיעה, א"כ איננו שם פרטי, לא יקשה כלל, כי ביהושע מצאנו העינם בה"א והוא בלא ספק שם עיר. ואפשר שנקראת העיר עינים ע"ש שני מעינות מים, ולפיכך היתה מקבלת ה"א הידיעה, כמו שהעיר ר' שלמה לעוויזאן בבית האוסף. ויחשבה לזונה: עין רש"י ורד"ק.

צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל מִשֶּׁל יְהוּדָה הָיָה (לעיל טו לג), וְנָפַל גּוֹרָל בְּנֵי דָּן סָמוּךְ לָהֶם.