פרשנות מצטטת על יהושע יא:כ

תחנה. חנינה וחן וכן לבלתי היות להם תחנה (יהושע י״א:כ׳):

ומחזקים ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומם – של ישראל העובדים בשדות בשנת שביעית. הלכה זו שנויה במסכת שביעית פ"ד מ"ג. המשנה שם מתחילה שמותר לחכור מהגוי שדה ניר בשביעית, אבל לא מישראל (מחשש שהישראל חרש בשביעית), ולאחריה באה ההלכה שלנו. במקורות התלמודיים יש הסברים מספר למשנה, ברם דומה שזו אחת מהמשניות שהאמוראים טרחו להתאימה בפירושיהם לבעיות שהם ניצבו בפניהן, וכך נדחה מעט פירושה הפשוט של המשנה. נפתח, אפוא, בפשוטו של כתוב. במקרא "לחזק את" משמעו לאמץ, לתת למישהו עוז רוח; אין זה סיוע בידיים, אך ודאי שזה יותר מעידוד סתם, כגון "ויחזק ה' את לב פרעה" (שמות ט', יב; י"א, י); "לחזק את לבם לקראת המלחמה" (יהושע י"א, כ); "חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו" (ישעיהו ל"ה, ג). לעתים זה מעט יותר מעידוד: "ויחזק ה' את עגלון מלך מואב על ישראל על כי עשו את הרע בעיני ה' " (שופטים ג', יב); "אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך" (ישעיהו מ"ב, ו); "ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים" (ירמיהו כ"ג, יד), וכיוצא באלו פסוקים דומים.