וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם ׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית־חוֹרֹן֙ וַֽיהוָ֡ה הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן־הַשָּׁמַ֛יִם עַד־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר־מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃ (ס)
משנת ארץ ישראל
4. אבני אלגביש במורד בית חורון. נס ירידת האבנים במלחמת יהושע עם מלכי הכנעני בבית חורון מתואר בספר יהושע (י יא), ברם אין בתיאור המקראי כל זכר לאבני אלגביש. אבני אלגביש מופיעות בספר יחזקאל: "אמֹר אל טָחֵי תָפֵל ויִפֹל, היה גשם שוטף ואַתֵנָה אבני אלגביש תִפֹלנה ורוח סערות תבַקֵעַ" (יג יא)12השוו שם יג יג. , וכן: "ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אִתו" (שם לח כב).
משנת ארץ ישראל
“מעלה בית חורון”: המעלה נזכר במקרא (יהושע י יא), לאורך דרך שעלתה ממערב אל “קער גבעון”15בן-יוסף, גבעון. . בימי הבית השני המעלה נזכר לאורך דרך שעלתה מכיוון צפון-מערב אל ירושלים בירת הארץ. המעלה נזכר במערכות החשמונאיות ובימי המרד ברומאים. יוסף בן-מתתיהו כינה את מעלה בית חורון: δημοσίαν ’άνοδον – “דרך ציבורית” (מלחמת, ב, יב ב, עמ’ 228)16תרגום על פי רול, דרכי התחבורה, עמ’ 122. ראה גם , או: Λευφορόν – דרך נושאת את העם (מלחמת ה, ב ב, 54, 58)17תרגום על פי רול, דרכי התחבורה, עמ’ 122. ראה גם .