פרשנות מצטטת על יהושע י:יב

אז ישיר משה. אָז כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר שִׁירָה. וְכֵן "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י'), וְכֵן "וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה" (מלכים א ז') – חָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ, אַף כָּאן יָשִׁיר אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיָּשִׁיר וְכֵן עָשָׂה – וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה', וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁרָאָה הַנֵּס אָמַר לוֹ לִבּוֹ שֶׁיְּדַבֵּר וְכֵן עָשָׂה – "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע י'), וְכֵן שִׁירַת הַבְּאֵר, שֶׁפָּתַח בָּהּ אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, פֵּרֵשׁ אַחֲרָיו "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר י"א), "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" (מלכים א י"א), פֵּרְשׁוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָנָה, לִמְּדָנוּ שֶׁהַיּוֹ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה, זֶהוּ לְיַשֵּׁב פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ "מִכָּאן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה" וְכֵן בְּכֻלָּן, חוּץ מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ בִּקֵּשׁ לִבְנוֹת וְלֹא בָנָה. וְאֵין לוֹמַר וּלְיַשֵּׁב לָשׁוֹן הַזֶּה כִּשְׁאָר דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְהֵן מִיָּד, כְּגוֹן "כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב" (איוב א'), "עַ"פִּ ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט'), "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן" (שם), לְפִי שֶׁהֵן דָּבָר הַהוֹוֶה תָמִיד וְנוֹפֵל בּוֹ בֵּין לְשׁוֹן עָתִיד וּבֵין לְשׁוֹן עָבָר, אֲבָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא לְשָׁעָה, אֵינִי יָכוֹל לְיַשְּׁבוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:

וידבר ה' כו'. דבר אל בני ישראל וכו'. קדשים תהיו כו'. ראוי לשים לב. (א) למה הוצרכה הקהלת כל עדת ישראל בפרשה זו. זולת טעם רז"ל על כי רוב גופי תורה תלויים בה. (ב) אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר. (ג) אומרו כי קדוש וכו' שהוא נתינת טעם הפכיי. (ד)קשר אומרו איש אמו כו' עם הקודם. (ה) קשר אומרו ואת שבתותי תשמורו כו' שאם הוא כמ"ש ז"ל (יבמות ד"ה) אם יאמרו לך חלל שבת יכול תשמע להם ת"ל ואת שבתותי תשמורו שאתה והם חייבים בכבודי ע"כ. ואם זאת היא הכונה למה הזכיר החמורה שבעבירות. והלא אפילו הקלה שבקלות לא יעבור לשמוע לאביו ולאמו מטעם שהוא והם חייבים בכבודו ית'. וגם נשית לב אל אומרו שנית אני ה' אלהיכם. (ו) קשר או' אל תפנו כו' אל אומרו אני ה' אלהיכם פעם שלישי. (ז) קשר וכי תזבחו כו' אל הקודם. וגם אומרו ל' וכי ולא ל' ציווי. ועוד כי כבר נאמר ענין זה בפ' ויקרא. (ח) קשר או' ובקצרכם כו' עם הקודם. וכן דרך כלל כל המקראות שאחריו בלתי מקושרים כלל. וכן כמה תיבות בכתוב בלשון רבים ובתוכן לשון יחיד. והנה לבא אל הענין נשית לב אל ענין הקדושה הזאת מה היא כ"א היא פרישה מעריות היא בשב ואל תעשה ולא יצדק בו ל' תהיו. ואחשבה כי הנה האדם נכלל משני הפכיים. גוף ונפש. וכלול מארבעה עולמות כמפורש אצלנו בשערים פרשת בראשית ופר' ויצא. והנה ביד האדם בבחירתו מוכן להמשיך החומר אחר הצורה או הצורה אחר החומר. כ"א ישים איש לבו ונפשו לעשות עיקר מתורה ומצות ויפרוש מענייני העולם הלזה כקדמונינו הקדושים. גם לחומרים היו מקנים קדושה. וע"כ היתה נבואה שורה עליהם. והוא ענין מאמר רבי פנחס בן יאיר עליו השלום באומרו (ע"ג פ' א') זהירות מביאה לידי זריזות וכו'. עד בואו בטוב בחירתו ממדרגה אל מדרגה עד השיגו רוח הקדש ועד גדר נבואה. שהיו מזככים ומקדשים גם חומרים עד יוכנו להשרות עליהם בגוף ונפש שכינה ונבואה הצריכה זיכוך החומר. כמז"ל (סוטה דף מ"ח) משחרב מקדש ראשון בטלה זכוכית לבנה. שכונתם שהיה להם חומר זך להיות ראוי לשרות עליו שכינה ונבואה. וגם אחרי כן כי יבואו בני האלהים כרשב"י ודומה לו להתקדש ולהזדכך חומרם. לא נעדרה מהם שכינה ורוח הקדש כמפורסם. וע"כ גם אשר השיגו לגדר רשב"י התקדשו עד גדר שלא שלטה בהם רמה במותם. וע"כ לפי רוב הכנות חסידותם ופרישותם שורה יתרון נפש יתירה כנודע מספר הזוהר. כי בהתקדש איש בתורה ומצות שורה על נפשו רוח וכעלותו עוד מעלה מעלה אחרי כן בכשרון וחסידות רב ועצום קונה נשמה מעולם העליון למעל' מעול' המלאכי'. ועל זה אבינו אב הרחמן המלמדנו להועיל שתנהג בחסידות בה ויאמר קדשים תהיו וכו' כי לכך נוצרתם. ונבואה אל ביאור הכתובים. והוא כי להיותו יתב' בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה לקנות רוח ונשמה להדמות לבוראו יתברך. ראה והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל. באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כ"א חד בדרא ותרי בדרא. ויתרשלו ע"י כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצוה והתנהג בחסידות. אך לא כי הוא כ"א שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו. ע"כ להורות זה צוה יתברך יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו. כי הקהיל את כלם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך. ולא תאמר שתדבר אל כל העדה כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם. כי הנה ואמרת אליהם קדושים וכו'. כלומר כי אליהם כלם תהיה האמירה שתאמר אליהם קדושים תהיו וכו'. וז"א ואמרת אליהם קדושים תהיו. ונתן טעם ואמר אני ה' אלהיכם כלומר תדעו שכלכם מוכנים. כי הלא קדוש הוא מי שהוא אלוה של כלכם כא'. א"כ אחר שכלכם נכנסים בסוג יקרא ה' אלהיכם. אין זה רק שהכנה יש לכלכם להדמות אליו יתב' כי ע"כ אלהי כולכם יקרא. והנה ממוצא דבר הלא יתחמץ לבב אנוש. באומרו הלא דבר אלהינו יפלא בעינינו באמור אלינו קדושים נהיה כי קדוש הוא יתברך. כי הלא גם כי נהיה קדושים מי יתן ונדמה למלאכי אלהים הנקראים קדושים כד"א ובמימר קדישין שאלתא. ומאין ולאין נדמה לו. באופן כי בהיותנו קדושים לא נקרא דומים ליוצרנו. ע"כ להסיר מלבנו הדבר הלזה. והוא במה שכתוב אצלנו בשערים. כי פנת יקרת ספר הזוהר ורז"ל במקומות אין מספר כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת. עד אומרם כי עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש משא"כ למלאכי השרת. והן זאת מאמר יתברך לעמו ישראל ע"י ישעיה הנביא. כי אין תואר הקרא המלאכים קדושים תואר עצמיי אליהם כי אם תואר מושאל על העדר חומרם. אך הקרא קדוש באמת אינו כי אם אלהי ישראל לבדו. והוא באומרו (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. שהל"ל יאמר ה'. וגם אומרו יאמר לשון עתיד ולא לשון עבר לומר אמר קדוש. אך הוא אל מי מקדושים תדמיוני ואשוה. לדעתכם שהוא הגדול ממלאכי השרת כלם. הוא יאמר לפני קדוש ואיך ישבחני בתואר שגם הוא בו. אך אין ספק כי אין תואר זה תואר עצמיי וצודק אם לא בו יתברך. והוא מאמר סידרו לנו קדמוננו בתפלתינו אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. לומר עתה לבדך קדוש ושמך מיוחד הוא קדוש. גם שיתואר למלאכי השרת אינו רק בדרך השאלה. והראיה כי הנה וקדושים בכל יום יהללוך סלה שהוא ההלול הידוע שהוא לומר לפניך קדוש והוא ההכרח הנזכר. כ"א גם שמם קדושים איך יהללוהו בתואר שגם הוא בהם. וזה יאמר פה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ולא כן למלאכי השרת באופן שתעלו מהם. עוד יתכן דרך שני. והוא כי אמוני אלהים הלא תתמהו בשמעכם תהיו קדושים. על כי קדוש אני ה' אלהיכם. כי תאמרו מה זו טענה ומה דמות נערוך לו יתברך עמנו. ומי ישמע לדבר הזה. כי מה אנו מה חיינו. כי להבל דמינו לפני אדון הכל בורא כל העולמות כלם. ומאין ולאין נדמה לו להיות קדושים כמוהו. ע"כ מה עשה ית'. הכתיב בתורה קדשים תהיו חסר וי"ו ובמלת קדוש הטיל וי"ו. לומר אל תתמהו באמרי לכם תהיו קדשים להדמות אלי באמרכם כי הוא דבר בלתי אפשר לבעל חומר. כי הלא איני אומר תדמו אלו בעצם רק קדשים חסר וי"ו. כי קדוש מלא בעצם אני ה' לבדי ואין זולתי: והנה ארז"ל קדשים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלהיכם. והנה יראה כי הוקשה למו קושייתנו. (א) כי מהיותו יתברך קדוש. יצא כי לא נהיה קדוש. כי איך נדמה הנברא אל מי שבראו. (ב) היות קדשים חסר וקדוש מלא. והשיבו כתשובתנו. וזהו יכול כמוני ת"ל כי קדוש וכו'. כי אני לבדי מלא ואתם לא כן אך אם זו היתה כונתם. אומרם יכול בלתי צודק שנראה שהיה אפשר ליכנס בטבע חלוקה היות כמוהו יתברך. שאמרו יכול כמוני. מה שאין כן כאשר כתבנו. שהוא כי הלא זה דברו יתב' קדשים תהיו קדושה בלתי מלאה. כי מלאה לא יצוייר כי קדוש מלא אני ה' אני הוא ולא אחר. אך באומרם יכול יראה שהוא דבר שאפשר לאדם לטעות בו. ע"כ אחשוב כוונו לומר ענין שנשמר ממנו נבוכדנצר בדברו עם דניאל. באומרו (דניאל ב׳:מ״ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כאשר כתבנו שם במקומו בס"ד. והוא כי הנה נבוכדנצר לאלהים חשבו. וע"כ מנחה ונחוחין אמר לנסכא ליה והוא לא רצה כמאמר רז"ל בב"ר פרשת ויחי. ובזה אחשוב שיתיישב אומרו ענה נבוכדנצר. כי מלת ענה לא תצדק רק כמשיב על דבר. ודניאל לא דבר לו דבר. ע"כ אמר. כי אחר הודיע אלהים אותו כי דניאל מיאן לקבל מנחה ונחותין כי לא רצה יחשבוהו לאלוה. הלא יתכן כי השיב לו כל כך על מיאונו ויאמר מן קשוט כו'. לומר הלא אם באשר אני מחשיבך אלוה היתה כונתי. כי אינך צריך לזולתך בגדר אלוה ואין אלוה עליך. הלוא יחר לך על כבוד אלהיך אך לא כן דעתי. כ"א שאתה אלוה. אך רשות אלהי ישראל עליך והוא הנותן לך כח. כי הנה מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כי מי שהוא אלהיך ואלהי כיוצא בך. אלהי האלהים יקרא. כלומר כי מה שעשיתך אלהי. אינו שאינך צריך לאלהי ישראל שתחוש על כבודו. כי הלא אתה אלוה ואלהיך הוא אלהי האלהים במה שהוא אלהיך: וזה יאמר פה לדעת רז"ל יכול כמוני וכו'. והוא כי הוקשה להם כי אומרו אלהיכם הוא מיותר. כי מי לא ידע כי השם הנזכר הוא אלהינו. לז"א כי מאומרו קדשים תהיו שהוא שיאמרו לפניכם קדוש. כמ"ש ז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. והוא גדר אלוה לעשות נפלאות. כענין (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וכיוצא. משא"כ לשום מלאך לעשות דבר בלתי אם את אשר יצוה עליו הוא יתב'. ואמר יכול כמוני כלומר שלא תצטרכו אלי לעשות רצונכם בעולם בלי רצוני. כמוני שאיני צריך מהזולתם. ת"ל אני ה' אלהיכם. כי אלוה אני עליכם. אלא שתעשו כרצוני. ומכחי. שאקים דבר עבדי ועצתו אשלים. משא"כ למלאכי השרת כמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ט) כי מי בשחק וכו':

אז ישיר משה. משפט לה"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז אז יבנה שלמה (מ"א יא ז) אז ידבר יהושע (יהושע י יב) אז יבדיל משה (דבר' ד מא) וככה בלשון ישמעאל משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה' וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א) כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל: