וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת ׀ בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ־שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
מלבי"ם
ואל יבא בכל עת אל הקודש: אם היה הכוונה שלא יבא בכל ימות השנה היה לו לומר "ואל יבא בכל יום" כי יש הבדל בין "עת" ובין "יום". שמלת "עת" נאמר על כל חלק מן הזמן וכמ"ש במ"ד (אמר המגיה: ?, ומצאתיה במדרש תהלים מזמור י) יש עת לשעה, יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לשתים עשרה שנה, יש עת לשבעים שנה, ויש עת לעולם כי מצאנו כמה עתים ביום אחד – "לעת ערב" (בראשית ח׳:י״א), "לעת בוא השמש" (יהושע י׳:כ״ז), "מהבקר עד עת מועד" (שמואל ב כ״ד:ט״ו), "בעת צהרים" (ירמיהו כ׳:ט״ז), "בעת מנחת ערב" (דניאל ט׳:כ״א). ומצאנוהו על עתי השנה – "עת הזמיר" (שיר השירים ב׳:י״ב), "העת קציר" (ירמיהו נ׳:ט״ז), "בעת מלקוש" (זכריה י׳:א׳), "לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים" (דברי הימים א כ׳:א׳). ומצאנוהו על הזמן הכולל – "עת קץ" (דניאל י״א:ל״ה), "בעת אביא אתכם ובעת קבצי אתכם" (צפניה ג׳:כ׳). וברבה ואתחנן (פ"ב) יענך ה' ביום צרה – משל למלך וכולי דוד אמר יעשה לו כבלים של יב' ליטרין שנאמר יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום יב' שעות, אמר ירמי' אין בם כח לסבול יב' שעות אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחת שנאמר ועת צרה היא ליעקב. ואם כן, אם היה האזהרה שלא יבא בכל יום מימי השנה היה לו לומר "ואל יבא בכל יום" כמו "בכל יום אברכך", "לשלמי נדרי יום יום", "בכל יום ויום מרדכי מתהלך". ומוכרח שכולל גם העתים המיוחדים ביום ההוא שהותר לו דהיינו שגם ביום הכפורים לא יבא בכל עת ועת מעתי היום, רק בעתים הפרטים שיבאר בפרשה. וז"ש "ואל יבא בכל עת" – זה יוהכ"פ. והנה אם לא היה אומר רק "ואל יבא בכל עת מבית לפרוכת" היה מדבר רק ביום הכפורים לבד, כי עתות של שאר ימות השנה אין צריך לשלול אחר שלא ימצא בהם שום עת שהותר ליכנס מבית לפרכת, ומפורש אמר בסוף הפרשה שמדבר מיום הכפורים דוקא כמ"ש "והיתה זאת לכם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש" אבל אחר שאמר "ואל יבא בכל עת אל הקדש", שהוא ההיכל, ולהיכל יש עת מוגבל שמותר ליכנס בכל ימות השנה כגון לעבודה ולהשתחוות, ועת שאסור ליכנס כגון שלא לעבודה והשתחויה כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהל' ביאת מקדש), אם כן במ"ש "ואל יבא בכל עת" כולל גם עתי שאר ימות השנה גם כן שלא יכנס בהם בכל עת אל ההיכל ולפנים. וז"ש אל הקדש לרבות שאר ימות השנה ר"ל שאחר שאמר "אל הקדש" מבואר שכולל במ"ש "ואל יבא בכל עת" בין בכל עתי יוהכ"פ הבלתי מוגבלין, בין בכל עתי שאר ימות השנה הבלתי מוגבלים. (ור"א הקשה הלא זה נדע מקל וחמר מיום הכפורים שנצטוו לבא ואעפ"כ הוזהרו על יתר עתי היום, וכל שכן בשאר ימות השנה שאין חיוב לבא שנזהרו. ומשיב ישראל יוכיחו, שרק ברגלים שנצטוו לבא הוזהרו בלאו דלא יראו פני ריקם ואין לאו זה נוהג בשאר ימות השנה.)
מנחת שי
עד בא השמש. במסורה גדולה (יחזקאל ל״ג:כ״ב) י"ד בוא מלא בקריאה ומני כולהו התם במסורת חמשה באורייתא ותשעה בנביאים ובהנהו דאורייתא חשיב אם חבל תחבל שלמת רעך עד בוא השמש. ובר מן כולהו איכא עד בא השמש דוידי משה כבדים פליגא על דין. וכן כתב בעל מנחת כהן בפרשת חיי שרה זה לשונו. בוא ברוך ה'. ה' מלאים וסימן דין. עד בוא יוסף ותנח בגדו אצלה עד בוא. עד בוא תבואתה. אם חבל תחבל שלמת רעיך עד בוא השמש עכ"ל. ואולם במסורה מלכים ב' ט"ז וישעיה ב' ויחזקאל ל"ג נמסר י"ג מלא ולא חשבי בהדייהו עד בוא השמש דמשפטים ולא דבשלח מכלל שהם חסרים וכן בכל הספרים שניהם חסרים וכן כתב המכריע לפני חכמים הרמ"ה ז"ל. ראה דבריו טובים ונכוחים בא אתה וכל ביתך חסר וא"ו כתיב וכל בא בלישנא דביאה חסר וא"ו ומלא אל"ף כתיב בר מן ד' שהם מלא וא"ו ומלא אל"ף וסימן בוא ברוך ה'. עד בוא אדוניו אל ביתו. עד בוא יוסף בצהרים. עד בוא תבואתה עכ"ל. עוד ראיתי חילופים אחרים במסורה זו בין מסורת בדפוס לכ"י ובדפוס נמסר בכלל המלאים לבלתי בוא בגוים (יהושע כ״ג:ז׳) כל אשר ידבר בוא יבוא (שמואל א ט׳:ו׳) ובמסורה כ"י לא נמנו שום אחד משנים אלו. ובחילופים נמסר ויהי לעת בוא השמש (יהושע י׳:כ״ז) השמש יהפך לחשך וגו' לפני בוא יום ה' (יואל ג׳:ד׳) ובכה"ג אמור רבנן זיל בתר רובא:
ביאור יש"ר
בעצם היום הזה, בגוף היום בעצמו, וטעם מליצה זו לפי שמלת יום נאמרה בג' דרכים כמו שכתבנו (לעיל א' ה'), לכן כשיזכיר הכתוב דבר הנעשה באותו יום בעצמו טרם בא השמש שהוא יום של מעשה בראשית אמר בעצם היום הזה להבדילו מיום של כ"ד שעות הנקרא מעת לעת, והראיה מ"ש (יהושע י' כ"ז) ויהי לעת בוא השמש צוה יהושע וכו' וישימו אבנים גדולות על פי המערה עד עצם היום הזה, שלא תחשוב לפי שהיה סמוך לשקיעת החמה היתה שימת האבנים בלילה שלאחריו על כן אמר עד עצם היום הזה, שהכל נעשה בעיצומו של יום קודם הערב, וכן כאן שלא תאמר שנכנסו בתיבה בצהרים עד צהרים של יום שלאחריו, ויהיה זה א"כ בקצת יום י"ז וקצת יום י"ח בחשון, אלא בעצם היום הזה, הכל נעשה באותו היום שהוא יום י"ז, וזה פלא גדול שיכנסו בתיבה כל החיה והבהמה והרמש והעוף עם כל מזונותיהם ועם גשם שוטף ורוח זלעפות ביום אחד, אם לא בעזר האל כי רוחו הוא קבצן: