פרשנות מצטטת על יהושע י:מ

וַיַּכֶּ֣ה יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־כָּל־הָאָ֡רֶץ הָהָר֩ וְהַנֶּ֨גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֜ה וְהָאֲשֵׁד֗וֹת וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וְאֵ֤ת כָּל־הַנְּשָׁמָה֙ הֶחֱרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

העמק דבר

החרם תחרים אותם. המתקבצים למלחמה תחרים עד אחד אבל המותר בישיבתם לא נצטוו להחרים בפעם אחת כמבואר בפ׳ עקב ונשל ה׳ אלהיך וגו׳ לא תוכל כלתם מהר וגו׳. וכן עשה יהושע י׳ מ׳ ואת כל הנשמה החרים וגו׳. אבל כ״ז היה רק את הנלחמים:
שאל רבBookmarkShareCopy

מצודת ציון

וחרם. ענין אבדון וכריתה כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳):
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

וְדֶרֶךְ הַפְּשָׁט בְּ"סֵפֶר מִלְחֲמוֹת ה'", שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָהֵם אֲנָשִׁים חֲכָמִים כּוֹתְבִים סֵפֶר הַמִּלְחָמוֹת הַגְּדוֹלוֹת, כִּי כֵן בְּכָל הַדּוֹרוֹת. וּבַעֲלֵי הַסְּפָרִים הָיוּ נִקְרָאִים מוֹשְׁלִים, שֶׁנּוֹשְׂאִים בָּהֶם מְשָׁלִים וּמְלִיצוֹת, וְהַנִּצְחוֹנוֹת הַנִּפְלָאִים בְּעֵינֵיהֶם מְיַחֲסִים הַמִּלְחָמוֹת הָהֵם לַה', כִּי לוֹ הֵמָּה בֶּאֱמֶת. וְהִנֵּה גְּבוּרַת סִיחוֹן בְּמוֹאָב הָיְתָה נִפְלֵאת בְּעֵינֵיהֶם, וּכְתָבוּהָ בְּסֵפֶר וְאָמְרוּ בָּהּ מְלִיצוֹת "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" וְגוֹ', וְנָשְׂאוּ בָהּ מָשָׁל: ״בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן״ וְגוֹ' (במדבר כ״א:כ״ז). וְשֵׁם עִיר אַחַת מִן הֶעָרִים שֶׁהָיוּ לְמוֹאָב "וָהֵב", וְ"אֶשֶׁד הַנְּחָלִים" - מִדְרוֹן הַנַּחַל, שֶׁהַנְּחָלִים נִגָּרִים וְנִמְשָׁכִים מִן אַשְׁדוֹת הַפִּסְגָּה (דברים ג יז), וְכֵן ״הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת״ (יהושע י מ). "בְּסוּפָה" מִן ״בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה״ (נחום א ג). וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר לָכַד סִיחוֹן עָרֵי מוֹאָב, כָּתְבוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּסֵפֶר שֶׁקָּרְאוּ "מִלְחֲמוֹת ה'": ״אֶת וָהֵב בְּסוּפָה״, אוֹ שֶׁכָּתְבוּ: נִלְחַם ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אֲשֶׁר לְאַרְנוֹן, וְשֶׁפֶךְ הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְמוֹשַׁב עָר וְנִשְׁעַן הָאֶשֶׁד לִגְבוּל מוֹאָב, הַכֹּל הִשְׁמִיד ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה, כִּי בָא עֲלֵיהֶם סִיחוֹן פִּתְאוֹם, פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה. וְכֵן אָמְרוּ: ״כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן״ וְגוֹ' (במדבר כ״א:כ״ח). וְהִנֵּה הַכָּתוּב מֵבִיא רְאָיָה מִסֵּפֶר הַמִּלְחָמוֹת כִּי אַרְנוֹן הוּא גְּבוּל מוֹאָב, וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל, וְהַנְּחָלִים וְכָל הָאֲשֵׁדוֹת עַד אַרְנוֹן מֻתָּרִין לָהֶם, כִּי סִיחוֹן לָקַח מִמֶּלֶךְ מוֹאָב כָּל אַרְצוֹ עַד אַרְנוֹן, וְלֹא אַרְנוֹן בִּכְלָל, וְנִשְׁאַר אַרְנוֹן לְמוֹאָב וְהוּא יִגְבֹּל בּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנוֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבוּל״ (דברים ג טז). וְכֵן אָמַר יִפְתָּח: ״וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב״ (שופטים יא יח):
שאל רבBookmarkShareCopy