וּמִֽמַּחֲצִית֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־תַּעְנַךְ֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ וְאֶת־גַּת־רִמּ֖וֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים שְׁתָּֽיִם׃
יפה תואר
שדרו בה ד' צדיקים כו'. הנה כל המחוז נקרא בשם חברון. ובתוכו היה מקום מסוים לאשכול ומקום מסוים לממרא. ולכן אמרינן לעיל ספמ"ב שנגלה ה' בחלקו של ממרא שהמרה פנים כנגד אברהם וזהו וירא אליו ה' באילוני ממרא כי זה היה מקום מיוחד לממרא לבדו. ולפעמים נקרא כל המחוז בשם אשכול וממרא. אבל לענר לא היה שם מקום מיוחד ולכן לא נמצא שם ענר על חברון. [אבל נמצא שם עיר ענר בד"ה א' ו' נ"ה וממחצית מטה מנשה את ענר וגו' וביהושע כ"א כ"ה נקראת בשם תענך ועיר זו היתה רחוקה מחברון. ויש להאריך בזה אך אין כאן מקומו]. וז"ש הכתוב ויבא עד חברון ויבואו עד נחל אשכול כי בתוך חברון היה מקום מסוים הנקרא אשכול ביחוד:
ביאור יש"ר
ועליהם תתנו, תלה הכתוב נתינת המ"ב עיר בנתינת השש ערי מקלט, ואמר שיוסיפו עליהן עוד מ"ב עיר לחייב גם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיתנו גם הם ערים אחרות נוספות על ערי המקלט, אע"פ שהיו חוצה לארץ, כי כמו שנתנו ג' ערי מקלט בעבר הירדן מזרחה, כמפורש לקמן (דברים ד' מ"ג) את בצר במדבר וכו', כן יתחייבו לתת עליהן עוד ערים לשבת, וכן סופר בספר (יהושע כ"א כ"ה) שנתנו חצי מטה מנשה ערים שתים לבני קהת, ובני גד נתנו ערים ארבע לבני מררי, ככתוב שם (כ"א ל"ו), ובד"ה הזכיר ג"כ ד' הערים אשר נתנו בני ראובן לבני מררי:
רמב"ן
אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים – וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה הַמַּטּוֹת, וְכָאן אֵינָם אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי מִקְלָט שֶׁלָּהֶם, כִּי בְּגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: ״גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם״ (הושע ו ח), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ה:י״ד) מִדִּבְרֵי רַזַ״ל (מכות ט). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּקְלָט אֶלָּא בְּשׁוֹגְגִין, הָיוּ שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּמִרְמָה וּמַרְאִין עַצְמָן כְּשׁוֹגְגִין, וְהֻצְרַךְ לְהַרְבּוֹת לָהֶם עָרֵי מִקְלָט לִקְלֹט אֶת כֻּלָּן שֶׁלֹּא נוֹדַע מִי הַמֵּזִיד. וְאִם כֵּן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶה עַל שֵׁם הֶעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ ״וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״ (דברים לא טז), אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהָיָה אֲוִיר אֶרֶץ גִּלְעָד מְגַדֵּל רוֹצְחִים מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, כִּי עַל דַּעַת רַזַ״ל (מכות י) הַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״ (במדבר ל״ה:ו׳) - כֻּלָּם לְמִקְלָט צִוָּה בָּהֶם, וְהִנֵּה הָיוּ מֵהֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן ל״ו עָרִים וּבְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ו', וְכֻלָּן קוֹלְטוֹת לְדַעַת רַזַ״ל. וְהִנֵּה הָיוּ הַמִּקְלָטִים לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיֹשֶׁר וְהַשְׁוָיָה, כִּי אַרְבַּע עָרֵי מִקְלָט יַגִּיעוּ לְשֵׁבֶט. גַּם חָשַׁב שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי שֶׁרוּבּוֹ שָׁם הָיָה. וְאוּלַי בְּעָרֵי הַמּוּעָדָה רִבָּה ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לִכְבוֹד מֹשֶׁה שֶׁיַּבְדִּיל הוּא חֶצְיָן, אֲבָל בִּכְלָלָן בְּמִדָּה וּבְמִנְיָן הָיוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נִרְאֶה בְּעֵינַי כִּי אֶרֶץ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הֵם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי גְּדוֹלִים שֶׁהַמִּקְרָאוֹת מַפְלִיגִים בָּהֶם, וְאַף כִּי עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ (ס״א נזהרו) בָּהֶם. וּמַלְכֵי אֶרֶץ כְּנַעַן מַלְכֵי עֲיָירוֹת, לְכָל מוֹשֵׁל עִיר יִקְרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה ״מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד״ (יהושע יב י), וּבֵינֵיהֶם מַהֲלַךְ חֲצִי יוֹם. וְכֵן הִזְכִּירוּ חֲכָמִים (שמו״ר לב ב) בֵּין בֵּית אֵל לָעַי אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁלָּזוֹ מֶלֶךְ וְלָזוֹ מֶלֶךְ. וְיִתָּכֵן שֶׁכֵּן הָיָה הַמִּנְהָג בַּדּוֹרוֹת הָהֵם שֶׁכָּל אֲדוֹן עִיר יִקָּרֵא מֶלֶךְ, אוֹ הָיָה לִכְבוֹד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִדְרַשׁ רַזַ״ל. מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ מַלְכֵי אֲרָצוֹת רַק מַלְכֵי עִיר וָעִיר. וְכֵן כָּתוּב: ״שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהוֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי״ (שופטים א ז). וְהִנֵּה הָיְתָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּדוֹלָה מְאֹד רְאוּיָה לְשָׁלֹשׁ עָרֵי מִקְלָט כְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, וְהָיוּ אֵלֶּה הַשֵּׁשׁ עָרִים לְבַדָּן קוֹלְטוֹת, וְהָאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם לְמִגְרְשֵׁי הַלְוִיִּם לֹא לְמִקְלָט: