פרשנות מצטטת על יהושע כד:ב

מתחילה עובדי ע"ז הי" אבותינו במצרים ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנ' ויאמר יהושע כו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים עכ"ה. בפסחים איתא מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי מתחיל בגנות. אמר רב עבדים היינו. ושמואל אמר מתחילה עע"ז הי' אבותינו. ודברי רב נתבאר לעיל. ודברי שמואל צריכים ביאור. מה שיש להפליא במ"ש מתחיל בגנות וכו' דמה גנות הוא זה לנו במ"ש תרח עובד עבודה זרה הי' והלא קודם מ"ת הי'. ותו במ"ש ומסיים בשבח פיר"שי שאומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ג"כ צריך ביאור דלפ"רשי הכי הוי לי' למימר ומסיים בגאולה:
ולבאר זאת נקדים מ"ר וז"ל בשעה שאמר הק"בה למשה פוקד עון אבות על בנים אמר משה כמה רשעים הולידו צדיקים יהי' בניהם נוטלין מעונות * אבותיהם תרח עובד צלמים הי' ואברהם בנו הוא צדיק. וכן נאה לצדיקים שיהי' לוקין בעונם. א"ל הק"בה חייך שאני מקיים דבריך לא יומתו אבות על בנים עכ"ה: גם הלום יש להפליא דלפי משמעות המ' משמע דפוקד עון אבות נתבטל לגמרי וזה אינו שהרי שניהם נכתבו בתורה וא"כ קשו קראי אהדדי. ומוכרח לומר כמו דמשני בגמ' כאן כשאוחזין הבנים מעשה אבותיהם בידיהם אז פוקד הק"בה עון אבות על הבנים כאן כשאין אוחזין מא"ב בידיהם שהאב הוא רשע ובנו הוא צדיק אז לא יומתו בנים על אבות. ואם יפלא ממך הדבר הלא מצינו שהאב הוא רשע והבן הוא צדיק ואע"פכ הוא סובל בשביל אביו אף אתה אמור לו דטעמא אחרינא איכא בדבר: מאחר שהבנים נכנסו בערבות בשעת מתן תורה עבור האבות שלא רצה הק"בה ליתן להם התורה ואמרו בנינו יהי' ערבים שנ' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז לפ"ז מה שהבן סובל הוא מצד שנכנס בערבות בשביל אביו ולא משום פוקד עון אבות * על הבנים. אמנם שעל זה יש מקום להשיב איך יחייב השכל דבר זה שהאב ישעבד בניו הקטנים להעמיד אותו לערב עבורו מאחר שאין חבין לאדם שלא בפניו וקטן כשלא בפניו דמי וכמו כן כתבו המפרשי' בעניין בריתות הברית שכרת משה עם ישראל ואמר להם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה: ומוכרח לומר שאין זה חובה להם אלא זכות להם וזכין לאדם שלא בפניו ובפרט עניין קבלת התורה: וכ"הג אמרו חז"ל גוי קטן מטבילין אותו על דעת אביו משום דזכות הוא לו. נשמע מזה קודם מ"ת הי' המדה שהק"בה הי' פוקד עון אבות על הבנים ודבר זה הרע למשה מאוד וע"כא וכי נאה לצדיק שיהי' לוקה בעון אביו תרח עובד ע"ז ואברהם בנו צדיק יסבול הוא בשבילו וע"כ נשתנה הדבר אחר מ"ת שאין הק"בה מעניש את הבן בשביל אביו שהשיב הק"בה למשה אני מקיים דבריך לא יומתו אבות על בנים:
ובהכי ניחא שבא הב"עא לומר שאל תחמה על הדבר וכי נאה הדבר שהבן הצדיק יסבול בשביל אביו הרשע לז"א אל תתמה על זה שכך הי' מתחילה עובדי ע"ו הי' אבותינו תרח אבי אברהם ואבי נחור * שהי' עובד צלמים ובנו הי' צריך לסבול למרק חטאו והי' המדה כך משום דכתיב פוקד וכו' ועל כן אמר תיבת מתחילה רצונו בזה לומר מתחילה הי' המדה כך אמנם מן מ"ת ואילך שוב לא יומתו הבנים על האבות ושמא תאמר הלא מצינו גם עכשיו כמה פעמים שהבן צדיק ואביו הוא רשע והוא סובל בשביל אביו לכ"א ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ר"ל ועכשיו שתמצא שהבן סובל בשביל אביו היינו טעמא משום שקרבנו המקום לעבודתו ר"ל שביקש ליתן התורה ונכנסו הבנים ערבים בשביל אביהם ע"כ מחוייבים לפרוע חובות אביהם בשביל ערבות שלהם תיבת ועכשיו קרבנו המקום דייקא:
וכדי של"ת הוא גופא קשיא איך אפשר לאב לשעבד את בניו הקטני' להכניסם בערבות הלא חוב הוא להם ואין חבין שלא בפניו: ואי' בגיטין חוב הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות משום דפריצא לי' שכיחא לי' שנוח לו להיות עבד שמותר בשפחה דפריצא לי' ושכיחא לי' מלהיות בן חורין ואסור בשפחה ול"פז ה"ה בנדון זה: חוב הוא זה אמנם * מאחר שהי' ישראל גדורין. מעריות דבשביל ד' דברים נגאלו משם וזה אחד מהם: וא"כ פריצא להו לא ניחא להו והוי כזכות להקטן וזכין שלא בפניו ומ"ה גוי קטן מטבילין אותו על דעת אביו אם אביו מגייר עצמו והבנים המה קטנים עדיין מטבילין אותם משום דזכות הוא להבנים שנכנסו תחת כנפי השכינה: ובהיות כן יכול האב לשעבד בניו הקטני' בערבות דזכות הוא להם: והשתא אתי שפיר במ"ש מתחיל בגנות ומסיים בשבח שאומר אחר הגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרי' ר"ל ע"י שהי' גדורין מעריות בשביל' זה גאלנו משם וכוונתו בזה לומר שאל יפלא ממך הדבר היאך יכול האב לשעבד את בניו דחוב הוא להם משום דפריצא שכיחי לי' ע"כ מסיים ואמר אשר גאלנו וגאל את אבותינו בשביל שהי' גדורין מעתה לא הוי ניחא להו ומכח זה מוכח דזכות הוא להם:
ואכתי לא פלטי מחדא לישב מ"ש מאי גנות הוא זה לנו במ"ש תרח הי' עובד ע"ז. יבואר עד"ג דיבמות וז"ל מפני מה הגרים מעונין ויסורין באים עליהן מפני ששהו עצמן מלבוא תחת כנפי השכינה: נשמע מזה למ"ד דס"ל אברהם בן מ"ח שנה הי' כאשר הכיר את בוראו ראוי הוא ג"כ * להיות בעונש הוה לידון ביסורין בשביל ששהה להתגייר וה"ה תרח אביו שנתגייר בזקנותו. ובהיות כן אפשר שזה ניתקן ע"י איוב דאיוב הי' בנו של עוץ כדאי' בתרגום ועוץ הי' בנו של נחור נמצא שהי' ב"ב של תרח והיה צריך למרק היסורין בשביל תרח אבי אביו משום פוקד עון אבות: הגם דאיוב לא אחז מא"ב ומדוע יסבול יסורין בשביל תרח: אפשר לומר דה"ט דהמקובלים כתבו איוב הי' גילגול של תרח וא"כ הוי כאילו תרח עצמו סובל יסורין ולא מטעם פוקד. ואילו לא הי' קורא תגר איוב על היסורין היו מתוקן על ידו אכן בשביל שקרא עליהן תגר ע"כ לא ניתוקן זאת. והיסורין שהי' ראוין לבוא על אברהם בשביל ששהה וכו' מצינו במ"ר שהי' אברהם נתירא מן * היסורין אמר לו הק"בה כבר נולד איוב: הכוונה בזה שהי' אברהם מתירא מה"ט בשביל ששהה עצמו וכו' מאחר שאחז מא"ב ע"כ ראוי הי' לידון. ביסורין ר"ל מאחר דתרח שיהה מלהתגייר וגם אברהם בנו אחז מא"ב בידו שגם הוא שיהה ע"כ הי' ראוי יוחר לסבול מטעם פוקד ואמר לו הק"בה אל תתירא כבר נולד איוב. שהוא גילגול של תרח והוא עצמו ראוי יותר לסבול אוחם. אמנם היסורין שהי' ראוי לבוא עליו מצד עצמו שאחז מא"ב שנתגייר כאשר הי' בן מ"ח שנה כבר זה ניתקן במצרים שסבלו ישראל יסורין. מטעם פוקד מאחר שעשו כמעשה אביה' שהי' ג"כ עובדי ע"ז במצרי' הא לך חדא לסבת הגלות במצרים. וטעם השני בשביל אברהם לא האמין והפריז על מידותיו במ"ש במה אדע כי אירשנה ונענש בידוע תדע כי גר יהי' זרעך:
ונ"מ בנייהו הוא זה שאם נאמר טעם הגלות הי' בשביל אברהם שלא האמין מעתה לא הי' ישראל ראוין לסבול עונש בשביל אברהם מאחר שלא אחזו מעשה אבותיהם בידיהם ואדרבה שהרי בזכות אמנה שהאמינו ישראל שנ' ויאמן העם בשביל זה נגאלו משם כדאי' במ"ר וא"כ אין שורת הדין מחייב שיסבלו עונש בשבילו משום פוקד עון אבות על הבנים מאחר שלא אחזו מא"ב. מש"אכ אם נאמר דסיבת הגלות הי' כדי למרק היסורין שהי' ראוין לבוא על אברהם בשביל * מתחילה עובד עבודה זרה וא"חכ נתגייר ובשביל ששיהא עצמו להתגייר ע"כ הגרים מעונין ויסורין באים עליהן לפ"ז שורת הדין מחייב אותם מאחר שגם ישראל הי' עובדי ע"ז במצרים כדאי' במ' גוי מקרב וגוי הללו עע"ז כו' והללו עע"ז וא"כ אחזו כמעשה אבותיהם ובידיהם ראוין המה למרק היסורין מכח פוקד עון אבות על בנים אם אוחזין מא"ב. ומעתה עפ"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך להבין כוונת הבעל אגדה שרוצה להוכיח דסיבת היסורין הי' בשביל תרח ואברהם שהו' מתחילה עובדי ע"ז וא"חכ נתגיירו ובשביל ששיהו עצמן ע"כ הי' ראוין לסבול יסורין וניתקן זאת במצרים: ושמא תאמר הלא נתגיירו ולמה יענשו לכ"א מתחילה היו אבותינו עובדי ע"ז תיבת מתחילה דייקא ר"ל ע"י שלא נתגיירו מתחילה תכף ומיד והמתינו זמן רב ומתחילה הי' עע"ז: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ר"ל אחר זמן רב קרבנו לעבודתו מלת ועכשיו דייקא. ומ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהי' אחרי' הכוונה בזה במ"ש תרח אבי אברהם ר"ל מצד שהי' אבי אברהם ועשה כמו שעשה תרח שנתגייר בסוף ימיו וגם אברהם עשה כמעשיהו שלא נתגייר עד היותו בן מ"ח שנה הרי שאחז מא"ב והי' ראוי למרק ע"י יסורין מצד אביו ומצד עצמו: אמנם מאחר שהי' תרח גם אבי נחור * ומנחור יצא עוץ בנו שהוא הי' איוב שנתגלגל בו תרח ע"כ הוצרך לסבול יסורין מצד תרח ומה שהי' צריך למרק מצד אברהם ניתקן במצרים ע"י בניו מאחר שגם המה עבדו ע"ז שם:
והשתא ניחא מ"ש מתחיל בגנות מאי מתחיל בגנות אמר שמואל מתחילה עובדי ע"ז היו במצרים: כוונתו בזה לומר שמתחיל הוא לספר בגנות של עצמו שגם הוא הי' עובד ע"ז במצרים שהרי הוא מספר שמתחילה היו עובדי ע"ז ובשביל ששיהו עצמן להתגייר הוצרכו ישראל למרק היסורין בשביל זה: ועל זה הי' מקום לבע"ד להשיב למה יסבלו בשביל אברהם הלא כתיב לא יומתו בני' על אבות ומוכרח הדבר בשביל שאחזו מא"ב שעשו ג"כ כמעשה אביהם שעבדו ע"ז במצרים ע"כ הוצרכו למרק הרי שמספר הוא בגנות של עצמו. וכדי של"ת דלמא סיבת הגלות הי' בשביל אברהם שלא האמין לכ"א ומסיים בשבח שאומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו: כוונתו בזה לומר מכח שגאל את אבותינו מזה מוכח שלא הי' בשביל אברהם: ומכח שגאלנו מוכח שעבדו ע"ז במצרים: וע"כ היו * ראוין לעונש זה ועכשיו אפרש שיחתי שמסיים בשבח ואומר אשר גאל את אבותינו ר"ל בשביל האמנה שהאמינו ואי ס"ד שהי' בשביל אברהם שלא האמין אמור מעתה ישראל שהיו מאמינים ולא אחזו מא"ב בידיהם למה יסבלו עונש בשביל אברהם הלא כתיב לא יומתו אלא וודאי שסיבת הגלות הי' בשביל שמתחילה היו אבותינו עובדי ע"ז וישראל במצרים היו ג"כ עע"ז ואחזו' כמעשה אבותיהם בידיהם ע"כ היו ראוין לסבול מטעם פוקד עון אבות על בנים אם אוחזין מא"ב: ואמר הוכחה לזה שהיו עובדי ע"ז שהרי מסיים בשבח ואמר אשר גאלנו וגאל את אבותינו: דלפום ריהטא יפלא תינח אבותינו שהיו במצרים גאל אותם משם אבל אנחנו שלא היינו שם לא יפול לומר אשר גאלנו ומ"ול כמ"ש בשל"ה שע"י שגאל את אבותינו עי"ז גאל אותנו ג"כ מאחר שהיו עע"ז במצרים וכמעט שלא נשתקעו שם וא"כ אם לא הוציא את אבותינו משם גם אבותינו גם אנחנו היו משוקעים שם וא"כ מוכח שהיו ראוין לסבול בשביל אברהם:

ויאמר יי' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. כבר הודעתיך סוד האבות למעלה ובעבור היות אברהם אבינו ע"ה נולד בעבר הנהר שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגומר (יהושע כד ב) עקר הב"ה את אברהם ממקום נטיעתו ושתלו במקום פנימי בארץ ישראל כי שם יחולו עליו הברכות. ועל דרך הסוד כבר ידעת מדת אברהם אבינו ע"ה. והפסוק הזה הוא רמז אל ההשפעה ממדת החסד אל ארץ העליונה להשקותה מן המים העליונים שלא תהיה מדת הדין קשה. ופירוש מארצך הוא שם למדת החסד ומולדתך להויות הראשונות. ובית אביך הוא רמז לאין סוף יתעלה ויתברך:

כי תקנה. אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו, ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל וככה וכי ימכור איש את בתו לאמה (פ' ז) רק וכי יכה איש את שן עבדו (למטה פ' כו) הוא כנעני וככה וכי יכה איש את עבדו (שם פ' כ), וככה אם עבד יגח השור (שם פ' לב), והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) הוא ישראל, והחולקים עליהם אמרו כי עבד עברי אינו ישראל רק הוא ממשפחת אברהם וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל, וראייתם דבר האשה וילדיה, כי אמרו כי המשפחה תלויה באב ועוד, ועבדו לעולם (פ' ו) כי הם אומרים כל ימיו, והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע ועתה נחפש המלות כמשמעם, אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו יב) והלא ידענו כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז) ישראל וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז), ורבים ככה, והנה אין ספק כי פי' אברם העברי שהוא מבני עבר עליו כתיב אבי כל בני עבר (ברא' י כא) הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט יח) או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר אעפ"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי, ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) והנה גם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (למעלה ה, א) וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם אז השיבו ה' אלהי העברים (שם פ' ג), והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו שהיה בבטן אחד עם יעקב, גם לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות וכמוהו, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כג ח) אחר שהזכיר אדומי, וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א יא), הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב, ושם אתנו נער עברי (ברא' מא יב), לאכול את העברים לחם (שם מג לב), מכה איש עברי (למעלה ב יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם), ויונה אמר עברי אנכי (יונה א ט), כי הם שאלוהו, אי מזה עם אתה (שם שם ח) ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא, וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש"א ד ט) והעברים היו לפלשתים (שם יד כא), ובירמיה כתוב, לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה לד ט), ובסוף פירש, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם) וידוע כי אדומי לא יקרא יהודי, והחולקים אמרו, והנה כתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז) ואינם מישראל, וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר, והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כו, יז) והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל:

בתחלה אב לארם – לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד):

אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי. כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה לְצַד אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהָיוּ עוֹבְרִין דֶּרֶךְ עַמּוֹן וּמוֹאָב, וְרוֹאִים יִשְׂרָאֵל בּוֹכִים וְגוֹנְחִים וְצוֹעֲקִין, הָיוּ מוֹנִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים: מַה לָּכֶם לִהְיוֹת סְגוּפִים? מַה תִּבְכּוּ? הֲלֹא לְבֵית אֲבִיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים – ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם״ (יהושע כד:ב).