אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃
משנת ארץ ישראל
כלה היא אישה שהתחתנה לפני פחות משלושים יום (ירו', מד ע"ד; בבלי, עח ע"ב). בחודשים הראשונים לנישואים, ובעיקר בשלושים הימים הראשונים, הכלה הייתה כמעין מלכה בביתה, ונשפי הנישואין לא נגמרו יום לאחר החופה. בתקופה זו ישבה על כיסא מיוחד (משנה, כלים פכ"ב מ"ד; עדיות פ"א מי"א) וניתנו לה זכויות מיוחדות לקשר אמיץ יותר עם הוריה798ראו פירושנו לפסחים פ"ז מי"ג. . בימי אבל הכלה מתוארת במקרא כאחת השותפות באבל, ואז: "יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה" (יואל ב טז), ויציאת הכלה היא סמל למצב של האבל799השוו גם מכבים א, ב יד. . הכלה יושבת, אפוא, תקופה ארוכה בחדרה המיוחד, על כיסא מיוחד, וכל יציאה ממנו היא רק בנסיבות מיוחדות. ברם, ביום הכיפורים המצב שונה. לחכמים היה חשוב שהכלה תמצא חן בעיני בעלה, ושלושים הימים הראשונים היו חשובים ביותר, על כן נמנעו מלצוות עליה לבל תרחץ. בברייתא בבבלי משנתנו שנויה במחלוקת: "המלך והכלה ירחצו את פניהם. מתניתין מני? רבי חנניא בן תרדיון היא, דתניא: המלך והכלה לא ירחצו את פניהם. רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: המלך והכלה ירחצו את פניהם" (עח ע"ב).