פרשנות מצטטת על יואל ב:יג

אחינו לא נאמר באנשי נינווה וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה – (יונה ג י). המשנה נותנת דוגמה לדברים שהזקן אומר. התוספתא (פ"א ה"ח) מביאה נוסח אחר של דרשה ופסוקים אחרים מדברי הנביאים, ויש בהם בערך אותו רעיון שיש לתקן מעשי עוול ולעשות טוב, ואין להסתפק בצום ותפילה ובגילויים חיצוניים של סגפנות, ובקבלה – בספרי הנביאים, מהוא אומר – הנביא אומר¹⁰⁸בפירוש המיוחס לרש"י מוסבר ההבדל בין צורת הבאת הפסוק מספר יונה, שלא נאמר בו "בקבלה", לבין דרך הבאת הפסוק מספר יואל, שנאמר בו "ובקבלה הוא אומר". מסקנת הדברים היא שכל מקום שמביאים בו את דברי הנביא הפונה לישראל נאמר "ובקבלה", אבל במקום שאין נזכרים בו דברי הנביא הישירים אלא מן המסופר בספרי נביאים – לא נאמר "ובקבלה". הבדיקה בכל ספרות התנאים אינה מאששת את הדברים. לרוב, הדברים שעליהם נאמר "ובקבלה" הם אמנם דברי הנביא או החכם בספרי החכמה, אך לא תמיד הדבר כך (ראו מכילתא, מסכתא דפסחא בא, פרשה י, עמ' 80 ועוד), ומרובים הציטוטים מדברי הנביאים בלי הציון "ובקבלה". : וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוקיכם וגו' – פסוק הוא ביואל (ב יג), בפרשה המסתיימת בברכות ונחמות. אורך הציטוט שונה בעדי הנוסח השונים, וזו תופעה מוכרת וידועה¹⁰⁹ראו, למשל, בסוף הפרק הקודם; משנה ג בפרק זה, ועוד. .

המקור המקראי האחרון שנעלה הוא ספר יואל, כי המציאות שעולה הימנו קרובה לעולה ממשנתנו. הנביא מתאר צרה המתרגשת לבוא, ארבה הפושט בשדה ובעיר, והוא קורא: "קדשו צום קראו עצרה אספו... כל יֹשבי הארץ בית ה'... וזעקו אל ה' " (א יד); "וקרעו לבבכם... ושובו אל ה' " (ב יג). פסוקים אלו מספר יואל נזכרים גם במשנה; במשנה נאמר ו"הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושים" (פ"ב מ"א), ולפי המשך המשנה דברים אלו כוללים את ציטוט הפסוקים מספר יואל. אף התקיעה בשופר, אשר המשנה מפרטת את סדריה⁷פ"ב מ"ח ומשנת ראש השנה פ"ג מ"ד. , נזכרת כבר בספר יואל (א טו). בתיאור של הנביא ההתכנסות היא בבית ה' (א יד), והקוראים אל ה' הם הכוהנים: "בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים" (ב יז) ו"חגרו וספדו הכהנים" (א יג). בחגירה הכתוב מתכוון לחגירת שק, וכן הוא אומר "אלי כבתולה חגֻרת שק על בעל נעוריה" (שם ח). במשנת תענית ההתכנסות היא בערים השונות והמתכסים בשקים הם כל ישראל, ולא הכוהנים בלבד, אולם במשנה מסופר אף על התכנסות בהר הבית בימי קיום הבית. קרוב לומר שבימים קדומים של ימי הבית השני היה מוקד ההתכנסות בהר הבית, ומשם פשט אף לערים. בפרק ג משנה ו מסופר על "מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון", ויש להניח שהכרזה זו לא הייתה בירושלים ובמקדש אלא באשקלון. התענית אמנם איננה במקדש, אך לפחות התיאור הספרותי משאיר את המקדש ברקע ההחלטה. בתיאור מעמד ההתכנסות בתעניות אין הכוהנים נזכרים. לא הם השמים על ראשם את האפר ולא הם האומרים דברי כיבושים, אולם נשארו בידי הכוהנים התקיעות בשופר. בפרק ב משנה ה מפורטים סדרי הברכות: "מעשה בימי רבי חלפתה ובימי רבי חנניה בן תרדיון", ושם נזכר כי הכריזו: "תקעו הכהנים תקעו" ו"הריעו בני אהרן הריעו".

כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגומר. וחרה אפי ביום ההוא וגו'. אף כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוטה ביצירת האדם ואילו צדיק ורשע לא קאמר לא גזר על דור ידוע אף כי על עיקר השאלה נראה לי להשיב כי ידיעת השי"ת באדם אף כי היא קודמת בזמן איננה סבה למעשה האדם רק רצון האדם במעשיו אף כי היא מאוחרת בזמן ההוא סבה לידיעת הקדוש ברוך הוא יתברך הקודמת כי לפי רצון האדם כך קודמת בו ידיעתו של הקדוש ברוך הוא ואם כן רצונו הוא המחיינו לא קדימת ידיעתו של הקדוש ב"ה. ובלשון זה כתב הרב רבי אליעזר הגדול מווירמשא ז"ל בביאורו מספר יצירה בפסוק יי' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) ערך החשבון כולו לפניו כדי לראות ולדעת כל הדורות העתידים להבראות מראש ועד סוף ככתוב מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד) קודם בריאת העולם. וכדי להבין מעשה כל אדם וצדקתו ורשעו ולגזור על כל אחד ואחד כפי מעשיו העתיד לעשות בין טוב ובין רע. ערך ומינה ממשלו וכוכבו שיזרח בעת זריחתו ובשעת מולדו בין לטוב בין לרע. כל זה עשה הש"י בחכמה טרם ברא העולם שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ ואף על פי שערך ומינה כוכבו ומזלו של אדם טרם בריאת העולם לפי מעשיו העתיד לעשות לא ניתן רשות לכוכבים ולמזלות להרע או להטיב על שראה כי האדם לא יהיה נכון בלא יצר שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו'. על כן תיקן השם התשובה ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה (יואל ב יג) שנאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל תשב אנוש עד דכא וגו' (תהלים צ ב') שאם ישוב ה' מתנחם עליו ומהפך מזלו לטובה. ועל כן אמרו ואילו צדיק ורשע לא קאמר שלא תראה כגזרה. ואולי תשאל מכל מקום בשעה שהוא חוטא הוא מוכרח כי כבר קדמה ידיעתו של הקדוש ברוך הוא שעתיד לחטוא אף אנו נשיב כי הרשות נתונה ולזה הרשע שקדמה ידיעתו של הקדוש ברוך הוא להיותו רשע ידע הוא יתברך כי לעולם יבחר ברע ולא בטוב ורצונו הוא המחייבו. ואם תאמר למה בראו הואיל והקדוש ברוך הוא יודע שסופו רע ואולי על דרך סוד העבור יתיישב זה הספק והמשכיל יוסיף לקח:

אך שמע נא וגו'. עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב"ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כ״ג:י״ט) כך דרש רבי תנחומא: