פרשנות מצטטת על יואל ב:כ

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. מַה שֶּׁהִתְחִיל הַתּוֹרָה בְּבֵי״ת, לְפִי שֶׁבְּכָל סֵפֶר קֹהֶלֶת מְדַמֶּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאֵין מַהֲלָכָהּ כִּי אִם בְּשָׁלֹשׁ רוּחוֹת, כְּצוּרַת הַבֵּי״ת הַפְּתוּחָה לַצָּפוֹן, וּנְתִינָתָהּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁפָּנָיו כַּחַמָּה. וְאוּלַי הַטַּעַם שֶׁלְּפִי שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע הַמִּתְנַגֵּד אֶל הַתּוֹרָה בָּא מִצָּפוֹן וְהוּא פּוֹרֵץ גֶּדֶר הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב:כ) ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״, וְכֵן הַזָּהָב אֲשֶׁר מִצָּפוֹן יֶאֱתֶה מִתְנַגֵּד אֶל הַתּוֹרָה, וְעַל הָרֹב הֵם בּוֹרְחִים זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט:עא) ״טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ״. וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְדַבֵּר מִזֶּה יוֹתֵר. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עוֹד עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט:א) ״חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ״, עַל כֵּן הִתְחִיל חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּבֵי״ת, כִּי הִיא גְּבֶרֶת הַבַּיִת הַכְּלָלִי.

וצחנה הוא הסרחות והביאוש אה"כ ועלה באשו ותעל צחנתו (יואל ב) ודרך הבצל כשמבשלים אותו עם דבר סרוח שמסיר זוהמתו ומתקן ריחו קצת תקון וא"ר יהודה כי כשנתבשל בצל של תרומה בתבשיל מוסרח שמותר לאכול אותו התבשיל לפי שהוא לא נתן הבצל לתוך התבשיל לתת בו הבצל טעם אלא נתנו שם להסיר זוהמתו ולפיכך לא נבדוק אותו בנותן טעם ואין הלכה כר' יהודה:

תבאש, פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשם. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח"כ ותמות בצמא ? וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב' כ') :