וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃
מלבי"ם
משא, נמשך למעלה בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' יהיה משא דבר ה' בארץ חדרך, אז ימצא דבר ה' והנבואה גם בארץ חדרך שהיא ארץ רחוקה מאד גם שם יהיה משא דבר ה' והיהודי שנמצא שם ישאלו ממנו את דבר ה' שיתפשט אז בכל האומה, (כמ"ש יואל ג׳:א׳ ונבאו בניכם ובנותיכם וכו'), ובדמשק יהיה מנוחתו, מה שעד עתה היתה מנוחתו בירושלים כמ"ש (כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכתיב זאת מנוחתי עדי עד) תתפשט אז עד דמשק, שיהיה קצה גבול הצפוני של א"י כמ"ש ביחזקאל סי' מ"ז, ומבאר הטעם כי לה' עין אדם, שעין כל בני האדם תצפה לה' עם כל שבטי ישראל שהם יצפו לה' בפרטות:
ביאור הגר"א
וכשחטא שלמה נחלקה לשנים ורצה מלך ישראל שיחזור כל המלוכה לידו כלא בסט' דימינא וזהו ונמליך מלך בתוכה את בן [טבאל] וזש"ה לא תקום ולא תהיה שיתבטל ח"ו מלכות נוק': וז"ס בתחלה משיח בן אפרים שהוא עטרת הנ"ל ואח"כ משיח ב"ד ואז יתבסמו ויתחיל התיקון כנ"ל. וז"ש (דניאל ז') חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב ולבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כו' שהוא התיקון כנ"ל וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה כו' וליה יהב שלטן ויקר ומלכו כו' ומלכותה די לא תתחבל. וז"ס אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם כו' (יואל ג') כנ"ל ושם עירו פעו בהאי זכי כו' והוא הכל ע"י חסד דאתגליא בפום אמה שהוא עטרת היסוד וע"י החסד נתקנו הכל כנ"ל וכמ"ש באדרא רבא שם וכיון דאתגליא יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עילאה והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגליא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגליא יו"ד דאמה ובהאי חסד דפום אמה אתקיים כלהו. וז"ש (ב"ר פ' י"ב) בהבראם באברהם שהוא קיים העולם שהוא חסד עלאה ולכן לו נצטוה המילה ולכן בימיו נסתיים שני אלפים תהו. וז"ס כריתת הערלה מן המילה שאז יכרתו כל הס"א בלע המות כו' לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיה י"א) [וז"ס] שיעור ימות המשיח כשיעור עטרת ביסוד רק אם יזכו יבא קודם וימלוך משיח בן יוסף כמו שאול קודם לדוד וזה היה מתחיל אם זכינו בתחילת אלף החמישי שהוא דרגא דהוד ששם מתחיל המלוכה כנ"ל בשאול. וז"ש שני אלפים ימות המשיח (סנהדרין צ"ג א' ע"ז ז' א') ואז אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות (שם צ"א). אבל משיח ב"ד שיבא אז בלע המות לנצח וזה נקרא לעתיד לבא וז"ש לקמן בס"ד פ"ג ואתתקן בתקונוי באמה בפומיה דאמה מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר"ל בפום האמה כנ"ל. וזהו שני תיקונין דיסוד שני המלכים אמה ופומיה דאמה וז"ש לעיל תרין נוקבין דפרדשקא כנ"ל וז"ס שאמר בזוהר דסיהרא איהו בדרגא דצדיק וידוע שסיהרא היא בסוד מלכות אלא שהיא עטרת היסוד ובה יזכו למלוכה. וז"ש (מלכים א' ה') ותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא בשלמותא וידוע ששלמה הוא דרגא דצדיק כמ"ש בר"מ הנ"ל גוף וברית יעקב עם שלמה וכמ"ש בזוהר והמלך שלמה ברוך אלא הוא עטרת צדיק כמ"ש (משלי י') וברכות לראש צדיק שהוא עטרה כידוע וזהו ותרב חכמת שלמה שראש צדיק הוא חכמת שלמה כנ"ל ולכן היא בכלל הז' כוכבים שהן ברקיע השני שהוא יסוד כידוע. וכן וילון הוא מלכות כידוע ולכן אינו משמש כלום אלא נכנס כו' (חגיגה י"ב ב') ואמרו שמים הוא דכורא וארץ נוק' אלא שוילון הוא עטרת היסוד והוא ראש לארץ כידוע והוא חכמת שלמה כנ"ל. ולא זכה דוד אל המלכות עד שנתקשר בימין שהוא חסד דאתגליא בפום אמה וז"ס נעימות בימינך נצח כי הוא בנצח והיא בהוד. וז"ס קריעת המעיל והשמלה כנ"ל. והוא סוד אפרים בן יוסף שימלוך משיח בנו ואח"כ משיח ב"ד וכן חלוקת ירבעם שבא מיוסף עם מלכות ב"ד כנ"ל. ואחר שיתייחדו העטרת עם המלכות כבראשונה אז יצמח משיח ב"ד וז"ש (יחזקאל ל"ז) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה כו' שהוא נוק' כנ"ל ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' שהוא עטרה כנ"ל וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך כו' הנה אני לוקח כו' וקבצתי כו':
צרור המור
שמן תורק שמך. מחמת שאז יהיה שמן תורק שמך (ותורק לשון שפיכה כמו (ירמיהו מ״ח:י״א) לא הורק מכלי אל כלי) ואז יורק השפע בשפע גדול עד שיריחו בו כל אפסי ארץ כמ"ש (יואל ג׳:א׳) ואשפוך רוחי על כל בשר ומחמת זה יריחו בו כל האומות ויתגיירו: