פרשנות מצטטת על יואל ד:ג

המגל הוא כלי הקציר, ידיתו העשויה מעץ קצרה, והלהב משונן ועגול. נראה ששימש לביקוע בחיי היום-יום. המגל והחרמש הם הכלים המופיעים תדיר ככלי הקציר ואין הבדל ביניהם; התרגומים הארמיים מתרגמים חרמש – מגלא⁴⁴תרגומים לדברים עז ט; כג כו; יואל ד ג; פליקס, החקלאות, עמ' 193-188. . כל המגלים של העולם הקדום היו מעוקלים, ומן הסתם כך היה גם המגל בימי חז"ל. על הצפצפה נאמר ש"העשוי כמין מסר" (תוס', סוכה פ"ב ה"ז; בבלי, שם לד ע"א), וגם "אי זו היא של צפצפת העשויה כמין מגל תני כמין מגל פסולה כמין מסר כשירה" (ירו', סוכה פ"ג ה"ג, נג ע"ג). לצפצפה עלה מעוקל במקצת, ונראה שכך היה גם המגל. האבחנה בין מגל יד ומגל קציר חוזרת במקורות. במגל יד מותר לשחוט, אך אסור לשחוט במגל קציר. הנימוק הוא שמגל הקציר "חונק", כלומר שיני המגל קורעות את העור (משנה, חולין פ"ב מ"א). השיניים היו חלקות מצד אחד, דבר המסביר את מחלוקת בית הלל ובית שמאי האם מותר לשחוט במגל קציר "בדרך הליכתה", כלומר בצד שבו השיניים חלקות (שם). אם כן מגל הקציר היה משונן, ומגל היד חלק וחד.

אשה זונה. לא מצאנו על דרך הפשט בכל המקרא זונה כי אם כמשמעה גם כן ויתנו את הילד בזונה כאשר פירשתיו:

ושם שני שעירים³²⁷שלוש המילים "ושם שני שעירים" חסרות ב- מב. – לפי התורה אחד השעירים נועד להישלח לעזאזל (למדבר), והשני הוקרב על המזבח. בתורה נאמר "ונתן אהרן על שני השעירִם גֹרלות" (ויקרא טז ח), הווה אומר שהגורל הכריע איזה שעיר ייועד לאיזו מטרה. הכרעה בגורל מופיעה במקרא פעמים מספר. ההנחה היא שהגורל מבטא את רצון ה', ומהווה תחליף לנבואה. על פי גורל אפילו הוציאו אנשים להורג (יהושע יח י; יונה א ז). הגורל שימש, אפוא, כמכשיר להכרעות וחלוקות שונות. כך, למשל, חולקו נחלות השבטים בגורל, ובלשון המקרא הפך הגורל למונח המבטא כל חלוקה סתמית, ואיבד בכך את משמעותו התאולוגית³²⁸כגון יואל ד ג, ורבים אחרים. . במקדש לא היו גורלות רבים, להוציא את חלוקת העבודה בין הכוהנים שנעשתה בפיס³²⁹לעיל, פ"ב מ"ב-מ"ג. "פיס" הוא בלשון חכמים, ו"גורל" בלשון המקרא. .