פרשנות מצטטת על יואל ד:טו

וקדר. ענין חשך ושחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ד׳:ט״ו):

ויאסף אל עמיו, המליצה הזאת לא נמצאת רק אצל הצדיקים, וענינה שנאספת נשמת הצדיק אל צרור החיים לחיי עד להתדבק עם מקורה שהוא עמה, וכן מפורש רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל"ד י"ד), וכן כבוד ה' יאספך (ישעיה נ"ח ח ), וענין זה דומה ממש לאור השמש כשאוסף אליו נגה הירח והככבים, שאז שב נגהם אל מקורו שהוא השמש, ולכן המליצות דומות בשתיהם, אמר וירחך לא יאסף (ישעיה ס' כ'), וככבים אספו נגהם (יואל ד' ט"ו), כך האור העציון אוסף אליו נגה הנשמה, ולכן כמו שנגה הירח מתואר בלשון יקר שנאמר וירח יקר הולך (איוב ל"א כ"ו), כך על מיתת הצדיק נופל לשון יקר, כמו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קט"ז ט"ו), אבל הרשעים המכחישים בהשארת הנפש אומרים ואדם ביקר בל ילין (שם מ"ט י"ב), והבן זה:

מציון ישאג ומירושלים יתן. וס"ד ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו יואל ד' ט"ו וכמ"ש חגי ב' ו' ושם כ' כ"א:

אסף. הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵרָאֶה, וְכֵן אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ (ישעיהו ד'), וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיתָה (שמות ט'), אָסְפוּ נָגְהָם (יואל ד'), וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף (ישעיהו ס') – לֹא יִטָּמֵן: