וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
עץ יוסף
נדדו שמים כסאו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נדדו שנת מלכו של עולם שראה את ישראל. כך צריך לגרוס [יפה ענף]. וכדאיתא בפרק קמא דמגילה (טו, ב) בשם רבי תנחום. ומה שאמרו נדדו שמים כו' היא דעת רבנן דאמרו התם נדדו עליונים ותחתונים. ועניינו על דרך ורעשו שמים וארץ (יואל ד טז). והיינו שאין להם קיום באבוד ישראל שעל ידי תורתם המה מתקיימים כדלעיל בפסוק בחדש הראשון והוה ליה כאילו נודדים ומתרעשים. והוזקקו לדרוש נדדו שמים או נדדה שנת מלכו כו'. משום דכתיב נדדה ולא כתיב נדה. ע"כ דלרבויי נדוד אחר אתא:
מאירי
ואמ׳ שההערה הזאת תהיה מציון שהיא מכלל יופי וממנה הופיע האל להעיר זאת ההערה כמאמ׳ יואל (ד טז) וה׳ מציון ישאג ומירושלם יתן קולו.