וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃
טוב הלבנון
ומתחלף המעשת שיהיה מחמתה כצ"ל. ומעשת הוא לשון רצוי ורצון. כמו אולי יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳) וכוונתו שהערת התורה היא שוה לכל נפש. רק שהמתעשת והרוצה בעבודתה מחמת התורה מתחלף מן הרוצה בעבודה מצד העיון השכלי כפי אשר זכר יתרון הערה התוריית שהיא כוללת לנער ולזקן. והמפרש הגיה המעשה. וכל זה לא הועיל:
אבן עזרא
ישוב לאדמתו - כי העצמות במתכונת העפר והם מוסדי הגוף ופירוש עשתונותיו מחשבותיו, כמו: אולי יתעשת כמו: יחשוב אלהים יחשוב לי.