לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
מצודת ציון
מבעד. בפנים כי בעד ענינו דבר המפסיק כמו הארץ בריחיה בעדי (יונה ב ז), ומבעד הוא הדבר שהוא מפנים לאותו בעד המפסיק:
פירוש מהרז״ו
שהעלית הארץ בריחי'. שלפי הפשט יקשה באיזה דמיון ידמה המדינים לבריח ארמון אך לפי הדרשה ע"פ מדה הנ"ל מבואר שע"י המדינים בא לידי בריח ארמון שנבלעו בארץ כמ"ש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ובאו בארץ כמו לארמון המסוגר בבריח ודלתים ולשון בריח שייך בארץ כמ"ש יונה ב' שירד חיים לשאול ונסגר שם כמו בריח ארמון וזהו מ"ש לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחי' בעדי לעולם ועם כל זה כתוב שם ותעל משחת חיי וכן עדת קרח עתידים לעלות כמ"ש פרק חלק שעליהם אמרה חנה מוריד שאול ויעל:
רש"י
מִבַּעַד. הוּא לְשׁוֹן מִבִּפְנִים, שֶׁרֹב "בְּעַד" שֶׁבַּמִּקְרָא דָבָר הַמֵּסֵךְ וּמֵגֵן נֶגֶד דָּבָר אַחֵר, כְּמוֹ "וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתּם", "הָאָרֶץ בְּרִיחֶיהָ בַעֲדִי", "הַבְעַד עֲרָפֶל". וּ"מִבַּעַד" הוּא הַדָּבָר שֶׁהוּא מִבִּפְנִים לְאוֹתוֹ "בְּעַד". לְכָךְ הוּא אוֹמֵר "מִבַּעַד":