פרשנות מצטטת על יונה ב:ט

ויהי ביום השלישי וגו'. המפרשי' כלם הסכימו שביאור ותלבש אסתר מלכות, הוא בגדי מלכות, וכן נראה בתרגו' רבה, והוה ביומא תליתאה כד צמת אסתר תלתא צומין צומא בתר צומא, קמת מן עפרא ומן קיטמא כד כפיפא קומתה ולא פשיטא, ואתקנת בתיקונהא כמה דמתקינן מלכתא ולבשה לבושא דמלכותא מיטקס בדהבא טבא דאופיר, ובשיראה פרנגן טבא דמיטקס באבנין טבין ומרגלין דאיתיאו יתיה ממדינ' אפריקי ואחתת ברישהא כלילא טבא דדהבא וסיימת בריגלהא מסנין דאובריזין דדהבא ע"כ, הנה כי קישטה עצמה מכף רגל ועד ראש, ובדרך זה כתב הה"ר מנחם לבית מאיר בספר שבר גאון בשם אבי העזרי, ותלבש אסתר מלכות שהתלבשה מן המלכות עד שפניה יורו היות המלכות נאוה אליה, ואני אומר לפי דבריו נודע היות עתה היא מואסת המלכות ובלתי חפצה בה וכמו שנראה ממה שלא הגידה עמה ומולדתה ומה שמיאנה בבשמים ובתמרוקי הנשים כי אם אשר יאמר הגי, ויותר מזה יראה ממה שכתבתי למעלה באכילת הזרעונים בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב תמצאנו בטוב טעם ודעת, ועתה כי אמר מרדכי לבא אל המלך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות בביאורנו האחרון בו, הסכימה להתפאר במלכות וללבוש עצמה ממנו על דרך (איוב כ"ט י"ד) צדק לבשתי וילבשני כאילו עד עתה היתה פושטת ומשלכת אותו ועכשיו נתלבשה ממנו, האמנה בגמרא (מגילה פ"ק) אמרו ותלבש אסתר מלכות מלכות בגדי מלכות מבעי ליה, א"ר אלעזר א"ר חנינא מלמד שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא ותלבש אסתר מלכות וכתיב התם (ד"ה א' י"ב י"ח) ורוח לבשה את עמשי ע"כ. וטעמו של דבר מי הכריחם להוציא הכתוב מפשוטו יתבאר בסמוך בס"ד. אלא שיש לדקדק בו אחרי שהכתוב ייחס הדבר אליה ותלבש וגו' למה ר' אלעזר סבב הדבר אל רוח הקדש שהיא לבשה אותה והדבר מבואר שהיא יותר תפארת אליה לומר שהיא בעצמה נתלבשה מרוח הקדש אשר מורה כן, והנ"ל שר' אלעזר דקדק כי אם הכוונה היא שאסתר השתדלה במעשיה הטובים ובדברי הצומות להלביש עצמה מרוח הקדש, הנה זה באמת היה מיום הראשון. אשר למה יחסו הכתוב ליום השלישי, ולכן סבב רבי אלעזר הדבר אל נוח הקדש כי אסתר משעה ראשונה כוונה להתלבש בו, ואף גם זאת עד שהרבתה להתפלל לא לבשתה רוח הקדש כי כן דרכו יתבר' עם הצדיקים כדאמרינן בגמרא (יבמות פ"ו) א"ר יצחק מפני מה היו אבותנו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ולכן לא לבשתה רוח הקדש עד היום השלישי. ואף גם זאת המקר' יחס הדבר אל הסבה שהיא השתדלה בדבר ולכן כתב ותלבש אסתר, ואם תרצה אמור והוא יותר נכון שהיא לא כיוונה רק למצא חן בעיני אחשורוש להציל לקוחים למות כי מרוב ענותנותה לא עלתה על לבה שתהיה רוח הקדש שורה עליה ולבשרה כי כבר רצה אלהים מעשיה וכי נשמעו דבריה לבשתה רוח הקדש ואחרי שמעשיה גרמו יחס הכתוב הדבר אליה כמדובר, עוד איתא התם (מגילה פ"ק) ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה (תהלי' כ"ב ב') ואמר' אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד, ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. חזרה וקראו אריה שנאמר הושיעני מפי אריה ע"כ ויש להתעורר במאמר הלז דברים, א' מי הגיד לר' לוי כי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ושעל כן צעקה אלי אלי וגו' ופשוטו של מקרא שהיא צועקת בשם כל האומה כמנהג הכתובי' ואם עליה היא צועקת מנא ליה שנסתלקה בשעת שהגיעה לבית הצלמי' ולא קודם לכן, ב' מאמר שמא אתה דן על שונג כמזיד למה, ובשלמא אונס כרצון ניחא, לפי שעתה היא באה מעצמה מבלי שיכריחה המלך, וכמו שקדם בוכאשר אבדתי אבדתי אבל שוגג כמזיד מה עניינו. ג' מה זו שאלה ואם היה דן כזה לא היה בא עמה עד פה, כי מעת שניתקו כפות רגליה לבא אל המלך היא עוברת על דת אם באונס אם ברצון, ד' מאמרה או שמא על שקראתיו כלב שנא' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי זר עד מאד ביען פסוק זה מאוחר ומופלג מאד מפסוק אלי אלי ורש"י ז"ל כאשר לחצו הספק הזה כי רב הוא כתב הצילה מחרב נפשי באותו מזמור הוא כאלו אמר שהוא דוחק. והתשובה ר' לוי ג' דברים הניעוהו לזה, א' סברא ישרה שאם לא היה הדבר כן שהיתה שכינה עמה מקודם. היתה עוברת על לא תנסו ומוסרת עצמה לסכנה ודאית לספק אם יקובלו צומות לקוחים למות ומטים להרג בחטאיהם ומה לה ולצווי מרדכי ומי לנו גדול ממנו יתב' ואמר לנביאו שמואל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי וגו' וכתיב (שמואל א' י"ו ב') ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ולא נחשב זה לו לחטא כי היכא דהיזקא קביע שאני כדאמרינן בגמרא (קדושין פ"ק וחולין פ' י"ב) אלא שראתה כי הולך לפניה ה' ולכן בטחה ללכת כי ע"י שהחזירה כל ישראל בתשובה בענין לך כנוס, וכמו שקדם נדבקה בה שכינה ועתה למה יעזבה והיא לא חטאה מעת בואה ועד עתה חטא יחייב העזיבה ההיא, אלא ודאי שבהגיעה בית הצלמים עזבה. ולכן צעקה אלי אלי למה עזבתני, זה הוא הדבר הראשון אשר הגיע לר' לוי לומר כי משנכנסה לבית הצלמי' נסתלקה ממנה שכינה כי אם לא היתה הולכ' לפניה בתחלה לא היתה היא הולכת ובהגיעה למקום טומאה נסתלקה ק"ו ממאמר פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, אולם הדבר הב' אשר הביאו לזה. הנה הוא פסוק אלי אלי למה עזבתני כי לא יקרא עוזב אלא מי שהיה אוחז בו או שהיה עמו תחלה כענין ועזב את אביו (יונה ב' ט') חסדם יעזיבו, כי אבי ואמי עזבוני. ואחרי שאמרה למה עזבתני נכרים הדברים שהיתה עמה עד העת ההיא, אולם הדבר הג' אשר הכריחו לזה הוא פסוק ותעמוד בחצר בית המלך אשר אנו בביאורו, כי יש לספק בו אחרי שכל דברי מרדכי היהודי אליה לבא אל המלך והיא גם היא אמרה ובכן אבא אל המלך, למה בשעת מעשה לא נזכר כי באה רק ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך כאילו שם נמצאה ושם היתה או שנפלה מן השמים שם, ומן הראוי שיאמר ותלבש וגו' ותבא בחצר בית המלך והוא ראוי להתבונן בו מי שלא ירצה לעצום עיניו ממנו ובעיני רז"ל עצום הוא כמו שתראה כמה נתחבטו בתיבת ותעמוד. וראשונה במקום הזה חדש בו ר' לוי ביאור נפלא, והוא שתיב' ותעמוד לא על אסתר נאמרה שעמדה שם שא"כ יפול הספק הנאמר, אבל שתיבת ותעמוד מוסבת אל המלכות הנז' ותלבש אסתר מלכות ותיב' ותעמוד אחות ותעמוד מלדת. ויעמוד השמן. עמדו לא ענו עוד (איוב ל"ב י"ו) אשר עניינם ההפסק והביטול ממה שהיה מקודם. וכן הדבר פה כי אחרי שביאר ותלבש אסתר מלכות ר"ל מדת מלכות קרא נא אותה שכינה או רוח הקדש כי הכל הוא אמת א"כ ביאור ותעמוד הוא נפסקה מלבא עוד עמה ותעמוד מרחוק בבאה אל החצר הפנימית אשר שם הצלמים בלי ספק, והותרה ההערה הא'. האמנה מאמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד וכו'. ביאורו אצלי, רבש"ע הנה פשפשתי מעשי ושבתי לפניך בצום ובבכי ובמספד, ואתה אמרת היטב אטיב עמך וזה אני רואה מרוח קדשך ההולך לפני, ועתה כי שב מאחרי איני יודעת למה אם לא שיהיה על איזה שוגג אשר לקטנותו או לקלותו לא נזכרתי ממנו, או על אונס זה כי בבאי ואני לא נקראתי יראה כמזמנת עצמי לעבור על דת, ואתה לבדך ידעת לב בני האדם וידעת כי אנושה מכתי על היותי אנוסה ומוכרחת לבא, וחשש זה עתה בעיני הוא מה שאומר נודע כי ההשגחה העצומה צריכה התדבקות רב ועצום, ואינו דומה בא השכינה במקום טהור לבואה במקום בלתי טהור ולהורות לבני ישראל עוצם אהבתו אליהם הפליג לומר (ויקרא י"ו י"ז) השוכן אתם בתוך טומאותם, ולכן אסתר בחנה כי לבא עמה במקום טהור לא יחשב עון אשר יחטא שוגג אחד או בואה עתה אל המלך כנראה מרצונה אחרי שהוא יתברך יודע ועד כי היא מרת נפש, אבל לבא עמה במקום טומאה צריך לדקדק הרבה, ולחוש לזה ולפחו' ממנו והותרו ההערות ב' ג'. אמנם מאמר או על שקראתיו כלב, קשה עד מאד אחשוב שרמז אליו רש"י ז"ל כמו כן בתחלת המאמר מלבד מה שרמזו במקומו, והוא עבר לפנינו, עוד רמזו בתחלתה מאמר אלי אלי למה עזבתני במזמור אילת השחר היא, ומלבד מה שרמז בזה כי מי הגיד לו לר' לוי שפסוק זה אמרו אסתר עד שהוצרך להודיענו באיזה מקו' אמרו, ולכן אמר במזמור אילת השחר כלו' הנה זה המקרא הוא במזמור אילת השחר אשר נודע בגמרא (יומא פ"ק) שנק' אסתר אילת השחר ואחרי שידענו כי אסתר אמרו בא ר' לוי מהטענות אשר קדמו והודיענו כי כשהגיע' לבית הצלמי' אמרו ומלבד זה יראה לי שרמז עוד לספק שאנו בו, והקדים לומר כי אין סדר במקרא הזה עם הטעם שיאמר ר' לוי ודי שמקראות הללו הם במזמור אחד, והנראה אלי בהיתר הספק הזה כי אין טענת שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, וטענת או שמא מפני שקראתיו כלב, נאמרות כאחת מפי אסתר, אבל שהיא בראותה שרחקה ממנה רוח הקדש צעקה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד או על אונס כרצון עה"ד שביארנו, וסדרה טענותיה שראוי שיקובלו דבריה אם מגדולתו ית' (תהל' כ"ב ד') ואתה קדוש, אם מצד רגילותו לעשו' עם הכלל ועם הפרט, בך בטחו אבותנו, אליך זעקו ונמלטו, ואנכי תולעת ולא איש, עליך השלכתי מרחם, ואם מעוצם הצרה אל תרחק ממני, ואם לעוצם שמחת האויב סבבוני פרים רבים, פצו עלי פיהם, ואם לרב הכנעותה יבש כחרש כחי, כי סבבוני כלבים, וסיימה דבריה ואתה ה' אל תרחק, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי כי הנה הוא חורק עלי בשניו הוא ואנשיו, וכמו שיבא, הדבר יצא מפיה מיד כלב יחידתי ונזכרה ציאתו ית' (שמות ו' י"ג) ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, ואמרינן בשמות רבה (פרשת ח') אמר להם הב"ה היו נוהגים בו כבוד וחלקו כבוד למלכות אעפ"י שאני צריך לעשות בו את הדין, וראתה כי לא יספה רוח הקדש לשוב אליה עוד, אמרה או שמא על שקראתיו כלב לא הספיקו הטענות שטענתי לשתשוב אלי חזרה וקראו אריה, באופן כי הטענה הראשונה היא על ההסתלקות, והב' על אשר לא שבה. והותרה ההערה הד'. ונתבאר המאמר ולמדנו ביאור ותעמוד בחצר בית המלך וגו' כמין חומר כי לא על אסתר הוא אומר שעמדה שם רק על המלכות הנז' שעמדה שם ולא הלכה עוד עמה. עוד להם ז"ל ביאורים אחרים בדבר ותעמוד במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ב) וז"ל אל תרחק ממני כי צרה קרובה (תהלים כ"ב י"ב) אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, נכנסה אסתר בלא רשות שנא' ותעמוד בחצר בית המלך. שבעה קנקלון יש למלך, נכנסה בלא רשות לקנקל א' ולב' ולג', כיון שנכנסה לחצי קנקל הד'. התחיל מחרק את שניו ומכסכס אמר חבל על דמובדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא רצתה וזו נכנסה כזונה בלא רשות עמדה לה באמצע הקנקל הד' הראשונים לא היו יכולים לעכבה שכבר עברה על רשותן. האמצעיים לא היו יכולים לעכבה שעדיין לא עברה על רשותן. והיו מהרהרים עליה, ר' חמא בשם ר' לוי אמר הוא שדוד אומר וסודר בתפלה עליה בשעה שהעליונים והתחתונים מקלסין להב"ה (שם קמ"ח א') הללויה הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים. באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני וגו' ע"כ. האירו עינינו בכמה דברים. א' כי בבא איש לפני המלך אם ימצא חן בעיניו ויושיט לו שרביט זהבו. בא יבא ברנה. ובבואה אסתר לפניו הנה באה מסופקת ותומכת ובוטחת בקונה יטה אליה חסד ותמצא חן בעיניו כאשר מצאה בשכבר. וכי ראתה אותו רשע יראה וכעס שניו יחרוק חשבה כי כלה היא מאתו להורגה, ולכן צעקה אל תרחק ממני וגו' כי החן העוזר איננו. ב' למדונו כי בראותה עמה בצרה נכנסה עמה' בעצת מרדכי ולא השתדלה להמלט בית המלך מכל היהודי' כאשר דבר עליה מרדכי וזה למדנו ממאמרם בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד וכו' ומי לא ידע שנכנס' בעת רעה ההיא עת צרה ליעקב, אלא שכיוונו להודיענו כי הסכימה דעתה להשתתף בצרתם והשליכה נפשה מנגד, וזהו בשעה שגזר וכו', נכנסה אסתר בלא רשות, ולפי שהיה הדבר זר עד מאד כי זה לא ב' ימים גזר על גוי עצום כלה ונחרצה לא פשעם ולא חטאתם רק שנאמר עליהם היותם בתים דתי המלך ועתה ביום הג' היאך מלאה לבה לעבור דתו בקום עשה והיה לה ליטול רשות ע"י שליח או שלוחים טרם תבא אליו. אלא שחרף נפשה למות כדי להשתתף בצרת הצבור. ושלא תהיה כפורשת מהם בעת צרתם וחשבה שאם תשלח לשאול רשות ולא יותן לה כי אז אין מרפא למחלתם ולכן הסכימה שיהרגה המלך והגזרה בטלה וכהא דאמרינן בדברים רבה (פרשת ואתחנן) דאמר ושבת עד ה' אלהיך אין לך דבר גדול מן התשובה מעשה שהיו רבותנו ברומי. ר' אליה ור' יהושע ורבן גמליאל וגזרו סנקליטין (פי' גזר דין) של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא יהיה בעולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים. בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר והיו רבותנו מצטערים הרבה, אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו. מכאן ועד שלשים יום אלהיהן של יהודים עומד להם בסוף. יום אחד גילה לאשתו את הדבר אמרה לו והרי שלמו כ"ה ימים, אמר לה עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו אמרה לו הלא אין לך טבעת מוץ אותה ומות, וסנקליטין בטל עליך עוד שלשת ימים אחרים והגזירה עוברת, שמע לה ומוץ את טבעתו ומת שמעו רבותנו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים, אמרו רבותנו חבל על הספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס, כלומר הצדיק הזה לא מל, אמרה להם אשתו יודעת אני מה אתם אומרים חייכם לא הלכה הספינה עד שנתנה מכס שלה. מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להם קופסא שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטין מלאים דם נתונים עליה וקראו עליו רבותנו המקרא הזה (תהלים מ"ז י') נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ע"כ. וחזקה על אסתר הצדקת שכיוונה לעשות ככה ולכן נכנסה בלא רשות ואין כוונתם על ואני לא נקראתי וגו' אלא שהיה לה לבקש רשות ע"י שליח כמו שאמרנו ולא בקשה שאם לא יתן לה רשות שוב אין עוד תקנה ובעוברה על דת המלך תהרג והגיזרה עוברת כי בעבורה יתבטלו מהשגיח בדבר המלכות ק"ו מן סנקליטין של מלך ובין כה וכה בני ישר' ישובו עד ה' אלהיהם כאשר החלו לעשות כי עד עתה קצת היו בוטחים לאמר אחות יש לנו בבית המלך וכמו שיבא בפסוק יבא המלך והמן בס"ד, ובראות' כי נהרגה יתחזקו יותר באלהיהם וירוחמו כי לא יטוש ה' את עמו כתיב. ושים עיניך לטובה על כל הדברים האלה, ג' הודיענו ביאור ותעמוד כי לא אמר ותבא אל המלך וכמו שקדם וביארו שהכוונה היא שלא נטלה רשות כמשפט כל הבא אל המלך כי אם היתה נוטלת רשות מהם נודע הוא שלא יתנוה עבור בגבולם עד ישאלו את פי המלך. ואולי לא יתן הוא רשות שתבא אליו כמו שנכפל כבר ומה גם כי הרשות לבא אל המלך היה ע"י המן כמובא בתרגו' ואני עתיד להאריך בדבר בפסוק יבא המלך והמן ושם תמצאנו וידוע שמעולם הוא לא יתן לה רשות וכמו שיבא שמה בס"ד. ולכן חכמה ומיהרה לבא שלא ירגישו בה והיתה מחריצותה כי בג' חדרים לא הרגישו בה עד שעברה גבולם ועמדה טרם עבור כל גבול הד' כדי שלא יהיה להם רשות לפגוע בה ותיבת ותעמוד לפי זה מורה על החריצות והמהירות כי כאשר לבשה בגדי מלכו' תכף עמדה בחצר בית המלך. ד' הודיעינו ביאור אחר בתיבת ותעמוד שהוא לשון עכובה כמו וירח עמד ויעמוד השמש בחצי השמים, והדבר כי ראתה פני המלך רעים חורק עליה בשיניו, והיא אצל השומר הד' ונתעכבה שם כשואלת רשות ליכנס ושלא יראה כי מרתה פי מלך כי היא גם היא שואלת רשות כאחת שפחותיה וזהו דבש וחלב, ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר כי בחן כי היתה סרה אל משמעתו ולא תמרה את פיו ולכן נשאה חן בעיניו וכמו שיתבאר בסמוך בס"ד, ה' גלו לנו ביאור אילת השחר אשר איננו שם כלי כאשר התנבאו המפרשים אבל ביאורו זמן סידור המזמור כעת עלות השחר, וז"ש הוא שדוד אומר וסידר תפלה עליה בשעה שהעליונים והתחתוני' מקלסין להב"ה כלומר שכלם ביחד מקלסים הוא שדוד אומר הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו כל מלאכיו, הללו את ה' מן הארץ, ההרים וכל גבעות, החיה וכל בהמה, מלכי ארץ וכל לאומים, הודו על ארץ ושמים כלומר כלם ביחד ישאו קולם ירונו ובעת ההיא סודרה תפלה זו והוא ביאור אילת השחר. ואומר אני כי בעת ההיא באה אסתר לפני המלך זו היא כוונת מאמרם אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני, כי לא שאלו על הזמן רק על השעה באיזו שעה מהיום השלישי. וזה טעם ויהי ביום השלישי ותלבש וגו', ותעמוד, כי לא נתעסקה בשום דבר אחר וכענין על תפלתי שיהיה סמוך למטתי כי באור אור יום שלישי לבשה חן ותעמוד וגו' כדי שלא להחמיץ את המצות ולמודים הם הצדיקים להשכים לכבוד קונם ומבית אברהם אביה' ירשו זה, כי השכים פעמים. א' לגרש בנו על פי דבורו ית' ב' לשחוט בנו יחידו לקיים מצות קונו. וסמך לדבר זה שהיה זה בבקר פסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבקר מה שם בהיות הבקר אף כאן בהיות הבקר ולטעום יערת דבש זה גם כי אאריך מעט לא אחוש. ואבאר מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ב):

והוסיף כל היום, כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר (תהלים ק"ל ו') (משמרים הבלי שוא יונה ב' ט'), והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד (ישעיהו מ"ג כ"ו):