פרשנות מצטטת על יונה ג:ה

מעבר לכך, יש להבין גם את נטיות הלב של היהודי המאמין. היתר שלא לקיים מצווה זו או אחרת מבוסס אמנם מבחינה הלכתית, אך הציבור שומר המצוות וירא השמים משתדל שלא לנצל את ההיתר. טבעי הוא שיהיו אנשים שיחמירו על עצמם וינסו לשמור על קיום המצוות אף מעבר להלכה הפורמלית. במקרה זה טבעי הוא שהורים ינסו לגרום לילדיהם לצום, וילדים בוגרים למחצה ינסו לצום כחלק מניסיונותיהם להתבגר או לחוש מבוגרים. לתופעה זו הד במקורות. בתרגום השני למגילת אסתר מובאים דברי השטנה שאמר, כביכול, המן לאחשוורוש. בין השאר הוא טען שביום הכיפורים הם "מעיקין אוף טפליהון" (מציקים לילדיהם – תרגום שני למגילת אסתר, ג ח). במדרש בא לידי ביטוי הדימוי העצמי של היהודים, כיצד הם סבורים שהם מצטיירים בעיני הנכרים. הם סבורים, אפוא, שהם נראים כמי שגורמים לילדיהם לצום ולהתענות. גם בסיפור התענית של בני ננוה (יונה ג ה) מסופר שהצום הקיף גדולים וקטנים, מאדם ועד בהמה, וחז"ל אינם מסתייגים מכך. מדרש עממי כפרקי דרבי אליעזר מספר שביום הכיפורים צמו הכול "מאיש ועד אשה מגדול ועד קטן", ושוב אנו רואים את התגובה העממית המחילה את עקרונות העינוי אף על הקטנים שלפי ההלכה הפורמלית פטורים מהם (פרקי דרבי אליעזר פמ"ו). כן אומר בעל קדמוניות המקרא שבימי סיסרא צמו בני ישראל שבעה ימים "מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק" (קדמוניות ל 4). גם מאוחר יותר אנו שומעים על חוגים דומים. כך, למשל, בשאלת רבנו מאיר מפונטיזה לרבנו תם אנו שומעים על אנשים ישרי לב מעין אלו: "רבו עובדי אלקים המתפרשים בטהרה ובפרישות בישראל ואינם רוצים להאכיל את בניהם הקטנים ביום הכיפורים..."⁷¹ספר הישר לרבנו תם, סי' תרכו, עו ע"ב. . ניתן לראות ברצון שלא להאכיל ילדים תופעה טבעית בקרב שומרי מצוות הנזהרים לבל יעברו על מצווה קלה כחמורה. לא תמיד עמד לנגד עיניהם רק השיקול ההלכתי הפורמלי, ולנטיית הלב תפקיד דתי-חברתי חשוב לא פחות מפסק ההלכה. הנכונות שלא לרפא בשבת ולצמצם את ההיתר להילחם בשבת היא פן אחר של אותה תופעה של צדיקות עממית. אפשר לנמק את התפיסה ה"עממית" של חיוב יתר של הקטנים בנימוקים מחשבתיים שונים, כגון שהיו שייחסו חשיבות לעצם מעשה הקודש גם ללא כוונה⁷²סילמן, נורמה. . אפשר גם שהנימוק של הבבלי הוא המניע העיקרי, כדי לחנך את הילד מצעירותו לגדול בתוך עולם המצוות. אפשר גם שהאמינו שהמצוות משרות ברכה וטוב לעולם, וכל העושה מצווה רוחו מזדככת ואופיו מתעלה. קשה להכריע מה הנימוק לתופעת צדיקות היתר, אך היא קיימת בכל הדתות, והמערכת המשפטית של ההלכה מסתייגת ממגמות אלו, ובו בזמן גם מעריצה אותן.

מעבר לכל הטיעונים ההלכתיים יש להבין גם את נטיות הלב של היהודי המאמין. היתר שלא לקיים מצווה זו אחרת מבוסס אמנם מבחינה הלכתית, אך הציבור שומר המצוות וירא השמים משתדל שלא לנצל את ההיתר. טבעי הוא שיהיו אנשים שיחמירו על עצמם וינסו לשמור על קיום המצוות אף מעבר להלכה הפורמלית. אין טבעי מאב המורה לבנו להרים תרומה, או שהבן העובד בשדה עצמאי למחצה יעשה כן מרצונו העצמי. אין טבעי יותר מהורים המביאים את בנם עמם לעלייה לרגל ורוצים להביא קרבן על עלייתו. טבעי הוא שילדים ינסו לגרום לילדיהם לצום, וילדים בוגרים למחצה ינסו לצום כחלק מניסיונותיהם להתבגר או לחוש מבוגרים. לתופעה זו הד במקורות. בתרגום השני למגילת אסתר מובאים דברי השטנה שאמר, כביכול, המן לאחשורוש; בין השאר הוא טען שביום הכיפורים הם "מעיקין אוף טפליהון" (מציקים לילדיהם)⁴²תרגום שני למגילת אסתר, ג ח. . במדרש באה לידי ביטוי התדמית העצמית של היהודים, כיצד הם סבורים שהם מצטיירים בעיני הנכרים. הם סבורים, אפוא, שהם נראים כמי שגורמים לילדיהם לצום ולהתענות. גם בסיפור התענית של בני ננוה (יונה ג ה) מסופר שהצום הקיף גדולים וקטנים, מאדם ועד בהמה, וחז"ל אינם מסתייגים מכך. מדרש עממי כפרקי דרבי אליעזר מספר שביום מתן תורה צמו הכול "מאיש ועד אשה מגדול ועד קטן", ושוב אנו רואים את התגובה העממית המחילה את עקרונות העינוי אף על מי שלפי ההלכה הפורמלית פטור מהם (פרקי דרבי אליעזר, פמ"א). הנכונות שלא לרפא בשבת ולצמצם את ההיתר להילחם בשבת היא פן אחר של אותה תופעה של צדיקות עממית. גם מאוחר יותר אנו שומעים על חוגים דומים. כך, למשל, בשאלת ר"מ מפונטיזה לרבנו תם אנו שומעים על אנשים ישרי לב מעין אלו: "רבו עובדי אלקים המתפרשים בטהרה ובפרישות בישראל ואינם רוצים להאכיל את בניהם הקטנים ביום הכיפורים..."⁴³ספר הישר לרבנו תם, סימן תרכו, עו ע"ב. . ניתן לראות בַרצון שלא להאכיל ילדים תופעה טבעית בקרב שומרי מצוות הנזהרים לבל יעברו על מצווה קלה כחמורה. לא תמיד עמד לנגד עיניהם רק השיקול ההלכתי הפורמלי, ולנטיית הלב תפקיד דתי-חברתי חשוב לא פחות מפסק ההלכה.

מעבר לכל הטיעונים ההלכתיים, יש להבין גם את נטיות הלב של היהודי המאמין. היתר שלא לקיים מצווה זו או אחרת מבוסס אמנם מבחינה הלכתית, אך הציבור שומר המצוות וירא השמים משתדל שלא לנצל את ההיתר. טבעי הוא שיהיו אנשים שיחמירו על עצמם וינסו לשמור על קיום המצוות, אף מעבר להלכה הפורמלית. אין טבעי מאב המורה לבנו להרים תרומה, או שהבן העובד בשדה באופן עצמאי למחצה יעשה כן מרצונו העצמי. אין טבעי יותר מהורים המביאים את בנם עמם לעלייה לרגל ורוצים להביא קרבן על עלייתו. טבעי הוא שהורים ינסו לגרום לילדיהם לצום, וילדים בוגרים למחצה ינסו לצום כחלק מניסיונותיהם להתבגר או לחוש מבוגרים. לתופעה זו הד במקורות. בתרגום השני למגילת אסתר מובאים דברי השטנה שאמר, כביכול, המן לאחשורוש. בין השאר הוא טען שביום הכיפורים הם "מעיקין אוף טפליהון" (מציקים לילדיהם)⁴³¹תרגום שני למגילת אסתר, ג ח. . במדרש באה לידי ביטוי התדמית העצמית של היהודים, כיצד הם סבורים שהם מצטיירים בעיני הנכרים. הם סבורים, אפוא, שהם נראים כמי שגורמים לילדיהם לצום ולהתענות. גם בסיפור התענית של בני ננוה (יונה ג ה) מסופר שהצום הקיף גדולים⁴³²פרקי דרבי אליעזר, פמ"ו. וקטנים, מאדם ועד בהמה, וחז"ל אינם מסתייגים מכך. מדרש עממי כפרקי דרבי אליעזר מספר שביום הכיפורים צמו הכול "מאיש ועד אשה מגדול ועד קטן", ושוב אנו רואים את התגובה העממית המכילה את עקרונות העינוי אף על מי שלפי ההלכה הפורמלית פטור מהם (פרקי דרבי אליעזר פמ"ו). כן אומר בעל קדמוניות המקרא שבימי סיסרא צמו בני ישראל שבעה ימים "מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק" (קד', ל 4). הנכונות שלא לרפא בשבת ולצמצם את ההיתר להילחם בשבת היא פן אחר של אותה תופעה של צדיקות עממית. גם מאוחר יותר אנו שומעים על חוגים דומים. כך, למשל, בשאלת רבנו מאיר מפונטיזה לרבנו תם אנו שומעים על אנשים ישרי לב מעין אלו: "רבו עובדי אלקים המתפרשים בטהרה ובפרישות בישראל ואינם רוצים להאכיל את בניהם הקטנים ביום הכיפורים..."⁴³³ספר הישר לרבנו תם, סימן תרכו, עו ע"ב. . ניתן לראות ברצון שלא להאכיל ילדים תופעה טבעית בקרב שומרי מצוות הנזהרים לבל יעברו על מצווה קלה כחמורה. לא תמיד עמד לנגד עיניהם רק השיקול ההלכתי הפורמלי, ולנטיית הלב תפקיד דתי-חברתי לא פחות חשוב מפסק ההלכה.