פרשנות מצטטת על יונה ג:ו

אמר המר משה דעתי קצרה על דברי מורי אבי אבא זלה"ה כי תחלת המאמר הוא, המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים האלה עשה המלך וגו' העמד להם זונות ועשה להם משתה כו' לא תלכו לאכול בסעודתו וכו', שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא וכו' הלכו לבית המשתה ואכלו וכו', מיד עמד שטן והלשין וכו' אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש, הרי כי עונשם היה על האכילה, ואיך ישאל אם בטיט היא חתומה היא דבר האכילה וכו'. ואם בדם נחתמת הוא דבר ע"א, והלא דבר הע"א לא נזכר לא בדברי השטן ולא בדברי אליהו, וי"ל כי עכ"ז שאלה שאל כי אם לא יש בידם רק עון האכילה כדברי השטן תפלתנו נשמעת יען הצומות וכו', ומה גם בדחיית הרב לתלמידיו. עם היות שכתב מר אבא זלה"ה מ"ש לעיל עיין, ואם בדם היא חתומה כי עם היות כי השטן לא הזכירו העון ההוא חזר וניעור עתה עיין בתחלת הביאור. עוד איתא בב"ר (פרשה מ"ד) ויקרע יעקב שמלותיו, ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע, והיכן נפרע להם במצרי' שנאמר (בראשית ל"ז ל"ד) ויקרעו שמלותם, יוסף גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר (יהושע ז' ו') ויקרע יהושע שמלותיו, בנימין גרם לשבטים לקרוע והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויקרע מרדכי את בגדיו, וישם שק במתניו א"ר איבו לפי שתפש אבינו יעקב את השק לפיכך אינו זז ממנו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולי'. דוד שנאמר (ד"ה א' כ"א י"ו) ויפיל דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם, אחאב (מלכים א' כ"א כ"ז) וישם שק על בשרו, יהורם (מלכי' ב' ו' ל') וירא העם והנה השק על בשרו, ע"כ. עוד בב"ר (פרשה ס"ו) כשמוע עשו דברי אביו ויזעק זעקה, א"ר חנינא כל מי שהוא אומר הב"ה וותרן הוא יוותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב כשמוע עשו דברי אביו ויצעק וגו' והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה. המאמרי' הללו נתבארו למעלה בפסוק ויאמר המן למלך אחשורוש דהיינו בביאור תוקפו ותורפו של נס ביאור נפלא ראוי לשום לב עליו כי בו לימודים. נוראי', והכלל כי ביאור ומרדכי ידע את כל אשר נעשה איננו על דבר המן ואחשורוש אבל על דבר הצדיקי' הקידמי' והוא כי מרדכי הצדיק בראותו קריעת יהושע בגדיו לכפר על היית יוסף אביו סבת קריעת השבטי' בגדיהם ידע בודאי כי גם קריעת השבטי' בגלגול בנימין אביו עדיין היא שמורה לדורות. והה"ר יוסף אשכנזי כתב בגיליונותיו וז"ל פי' שנמצא הגביע באמתחתו והיה לו לראות ולחפש קודם שיטעון שמא שמי איזה דבר בתוך אמתחתו שהרי כבר נעשה להם כך תחלה בכסף ע"כ. ונראין דברי מדבריו שהרי לא נעשה לו אז והשבטי' שנעשה להם לא בקשו והיאך יבקש הוא אלא הדבר הוא שנתגלגל על ידי וכענין מגלגלי' זכות על ידי זכאי, וההפך, ולכן בראותו עת צרה היותם כל השבטי' נמכרים על מכירת יוסף רצה לפרוע החוב ההוא ולכן קרע בגדיו היא מה שלא עשו כן כל בית ישראל כלה אף כי לבשו שק והתפלשו באפר כמוהו וכמו שיבא אף גם זאת לא קרעו בגדיה' כי לא נודע להם הדבר כמו שנודע למרכי ולכן הוא לבדי קרע וזהו מה שחזר יכתב ויקרע מרדכי ולא הספיק לו מ"ש ומרדכי ידע והי' לו לומר ייקרע בגדיו כי לא הפליג דבר יצטרך לחזור להזכיר שמו אלא שתיבת מרדכי לשון מיעוט הוא מרדכי קרע והאחרי' לא קרעו, ועוד נדבר בזה בסמוך בס"ד, וכמו כן יילבש שק ביעקב ובגדולי' אשר מעולם כמו שקדם והנה גם הוא אחרינו. וענין ואפר שהתפלש באפר כפי המפרשים, ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתוב, שק להזכיר זכות יעקב, ואפר להזכיר זכות אברה' ע"כ. והדבר נכון עד מאד שנתלבש בזכות יעקב ואברה' על דרך ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקדש וכמו שיבא בס"ד, ולא הזכיר ליצחק אולי פחד אליו פחד יצחק כי הוא מדת הדין הקשה והעזה ויצא בתוך העיר פשוטו שיצא בתוך העיר להשמיע לרבים צערו, אם כדי שעם בני ישראל יזכרו וישובו אל ה' ויזעקו ויורידו כנחל דמעה, ואם כדי שישמעו הדברי' לפני המלך אולי יש תקוה. האמנה בתרגו' רבתי רואה אני דברי' נפלאים ראוי לכותב' הנה ואעתיקם בלשון הקדש כדי שיבינום הרבי' אמרו שם, וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגיזרה שנגזרה ואת האגרת שנחתמה קרע בגדיו מלפניו ומאחריו וילבש שק ויתפלש באפר והרים קולו ואמר או כמה גדולה גיזרה זו שנגזר' עלינו שגזרו המלך והמן לא על חצינו גזר וחצינו הניח לא על שלישתנו ולא על רביעתנו אלא על כל הגפן כלה גזר המלך והמן לעקור ולשרש כנה מן שרשיה, וכאשר ראו בית ישראל את מרדכי הצדיק הגדול והחשוב עליה' כלם נתקבצו ובאו עדיו עד שהיה קהל וקבוץ עם רב עד מאד שאין להם מנין, עמד מרדכי על רגליו בתוך הקהל' ויען ויאמר עם בני ישראל עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמי' הלא ידעתם מה שהיה ולא שמעתם מה שגזר עלינו המלך והמן להשמיד אותנו מעל הארץ ולהאביד אותנו מתחת השמי' גזר עלינו. אין לנו מלך שנסמוך עליו גם לא נביא שיתפלל בעדנו אין לנו מקו' לברוח גם לא מדינה להנצל שמה בכל מקום ומקום כתב עלינו ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו, הננו כצאן אשר אין להם רועה וכספינה בים אשר אין לה רב החובל, יתומים היינו ואין אב ובהיותו יונק מתה אמר באותה שעה הוציאו הארון בשערי שושן והוציאו עליו ספר תורה מעוטף בשק ומתפלש באפר וקראו בו (דברי' ל' ב') בצר לך ומצאוך כל הדברי' האלה באחרית הימי' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך וגו' קם מרדכי על רגליו בתוך הקהל התחיל ואמר בית ישר' עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלהיו קומו ונראה באנשי נינוה כאשר נשלח אליה' יונה בן אמתי הנביא להפוך את נינוה וכאשר הגיע הדבר אל המלך קם מעל כסאו והסיר כתר מלכות מעליו ויתכסה בשק ויתפלש באפר ויצעק בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר (יונה ג' ו') האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו ויתכסו שקי' האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה גם אנחנו נעשה כהם נקדש צום ונקרא תענית ע"כ, הנה שעשה פומבי גדול והוציא ספר תורה אל רחבה של עיר ושם עליו אפר מקלה לאמר כלי יקר היה בתוכנו ונתבזה בעונותנו ואמר לפניה' דברי כבושין ודברי' המשברים את הלב והמחזירים אותו כאשר הוא דבר בצר לך וגו' כי אל רחום וגו' ומעשה רב דאנשי נינוה באופן כי צאתו בתוך העיר לא לזעוק יצא רק לקרא ס"ת ולדבר באזני העם וזהו ויזעק זעקה גדולה ומרה וביען הקבוץ מעם רב הוצרך לזעוק ולהרי' קול ובכלל ויזעק היא דבר התפלה כי לא הוציאו ס"ת בלא תפלה, ומה אאריך עוד ובפי' אמרו במדרש רבתי דאחשורוש (פרשת ו') בפסוק ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה, כתיב (איוב ה' ה') אשר קצירו רעב יאכל זה מרדכי ואסתר, ואל מצני' יקחהו לא בזיין ולא בצנה אלא בתפלה ובתחנונים מציני' כד"א (תהלי' צ"א ד') צנה וסוחרה אמתו זו התפלה המגנת על האדם כצינה שמגינה על האדם במלחמה ובזכות התפלה שנכנסת לצרה, נ"א שנמשלה לצנה יקחהו להמן, ומנין שעשו תפלה הה"ד שק ואפר יוצע לרבי' ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה ע"כ, אפשר שיפרש דבר ויצא בתוך העיר כאילו אמר ויוצא בתוך העיר שהוציא ס"ת אל רחבה של עיר כמדובר ואפרין נמטיה להה"ר שמריה האיקריט ז"ל שכתב וטעם ויזעק לא שהרים קול, אמנם שהתפלל תפלה גדולה בלב מר ע"כ. וביאור ויזעק זעקה גדולה לשון זעקה ולשון קבוץ ואסיפת עם רב כמו ויזעקו כל העם אשר בעיר' ויזעק אביעזר אחריו (שמואל ב' ב' ד') ויזעק שאול וכל העם אשר אתו (שם א' י"ד) הזעק לי את איש יהודה, (שמואל ב' כ"ה) וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ועל כן לא כתב ויצעק כענין עשו אשר הוא התרעם שלא נשמע צעקתו כצעקת עשו כמו שנאמר ואפיקיה בלשון זעקה שהוא כולל הצעקה והאסיפה שנאספו אליו כל העם עד שנעשה קבוץ וקהל רב עד מאד שאין להם מניין וכמו שכתבנו בשם המתרגם, ונודע כי אסיפת עם הוא ע"י השמעת קול כי אין אוסף אנשים בידים, עוד בילקוט דאחשורוש (סימן תתרנ"ו) ויזעק זעקה גדולה, וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צועק וכי אין הב"ה שומע לחישות אלא צעקות, וחנה הרהרה בלבה והב"ה שמע לחישתה שנאמר (שמואל א, א, יז) וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב ואלהי ישראל יתן את שאלתך אלא מרדכי היה צועק ואומר יצחק אבי מה עשית לו הצווחה שצווח עשו לפניך ושמעת קולו וברכה אותו. הרי אנו מכורים להריגת חרב לפיכך ויזעק זעקה גדולה ע"כ. הורו כי אין צעקת מרדכי אל המלך ולא אל העם רק שתיבת זעקה פה לשון תפלה היא כי אחד מעשרה לשונות שנקרא התפלה היא זעקה כדאיתא בספרי (פרשת ואתחנן) וראה בעיניך שם כי לא נמנה בכללן צעקה בצד"י רק זעקה בזי"ן ותבדיל בין צדיק לרשע כי שם כתיב כשמוע עשו. ויצעק בצד"י ופה כתיב בזי"ן. וביען המה ראו כי תיבת ויזעק הוא ענין תפלה כן תמהו וכי הדיוט היה מרדכי, וכי אין הב"ה שומע לחישות והנה חנה הרהרה בלבה. וביען דבר היא מדברת על לבה אפשר שיפורש כמו (בראשית ל"ד ג') וידבר על לב הנערה, וידבר על לבם, שהיתה היא מתנחמת ומשיבה אל לבה דברי תנחומין ולא נלמד מזה לענין התפלה לכן אמר וחנה הרהרה בלבה והב"ה שמע לחישתה והביא ראיה לזה ממאמר עלי ואלהי ישראל יתן את שלתך, כי ממה שקרא אותו שאלה הורה כי אינו ניחים וממה שכתב שלתך חסר א' הורה היות השאל' ההיא בהרהור לא בדבור והיה זה מחוזק בטחונ' בקונה שבלחישה בלבד ישמע, ומזה דבר מרדכי זר, ולכן ביארו היות דבר ויזעק רמז שרמז על מה שעבר שבשביל צעקה אחת אשר לא היתה רק ממניעת טוב נתברך עליה, ק"ו שראוי שתשמע עתרת עם רב מטים להרג, האמנה בגמרא (מגילה פ"ק) פי' ויזעק זעקה כמשמעו איתא התם ומרדכי ידע מאי אמר. גבה המן מאחשורוש, רב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה ע"כ, וכתב רש"י ז"ל ה"ג מאי אמר כשצעק צעקה גדולה ומרה מה היה אומר בצעקתו, אמר רב כך היה צועק ראו שגבה המן מאחשורוש שמלאו לבו לדבר שלא עלה על לב המלך, גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה כנוי הוא להפך בלשון נקיה עכ"ל, הנה שביארו לשון ויזעק זעקה ממש עד שבקשו חשבונות רבי' לדעת מה היה אומר בזעקתו. ובקצת ספרי' יש גיר' אחרת ז"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאי נעשה, אמר רב שגבה לבו של המן מאחשורוש איכא דאמרי על אחשורוש, רב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה דלא עביד דינא, וביאור הדברי' הוקשה לו גירסת הספרי' ראשונה מה זו שאלה מאי נעשה שאם השאלה היא על מהות הדבר מאי נעשה, גלוי ומפורסם הוא שנגזרה עליה' גזרה קשה ורעה וכרוזא קרי, ואם השאלה היא על תיבת נעשה שלא היה לו לומר נעשה וזהו מאי נעשה היה לו לומר היאך יאמר אם לא יאמר נעשה, ובשלמא מאי אמר כשהיה זועק מה היה אומר ניחא כי לא פורש מה היה זועק ובעשו כתיב ויצעק צעקה וגו' ויאמר ברכני גם אני אבי, הנה שפירש הצעקה מה היא לא עשה כן פה, והשיבו גבה וכו'. ועוד הוקשה לו התשובה שגבה לבו של המן מאחשורוש, או על אחשורוש כי לא יפול על גובה לבב מעשה, ובשלמא גבה המן מאחשורוש ניחא שמלאו לבו לעשות וכו' כי הוא תרעומת גדול ושגבה מלכא עילאה וכו' בכנוי גדול ממנו, ולכן רש"י מחק גרסת הספרים האמנה כי גם גירסת רש"י ז"ל רחוקה ממה שהתחילה המימרא מרישא דקרא ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והשאלה היא בסיפא דקרא ויזעק זעקה. ומשם היה לו להתחיל, ולכן הגיר' מה נעשה כי הוקשה לו היל"ל ומרדכי שמע, וגם זה לא ייתכן כי כלם שמעו, ועיניך הרואות כמה חתרו במדרשות לישבו וכמו שקדם והנני בא לישב גיר' רש"י ולפרש המאמר ויש לדקדק בו מה איכפת לן אי אמר הכי אי אמר הכי והנה הזעקה היא הרמת קול במרירות מצטער על צערו. ואומר כי עיקר מה שהוקשה להם הוא אומרו ומרדכי ידע מאי ידע כי כלם ידעו. ולכן התחיל מראש הפסוק ושאלת מאי אמר היא תשובת השאלה הראשונ' כי כשנדע מה שהיה אומר נדע מהו ומרדכי ידע. ופליגי בה, מר סבר שהיתה הכוונה להעיר לבב העמים כלם לקנא בהמן ולכן יצא ברחוב העיר לזעוק להשמיע לרבי' וכה אמר בזעקו שמעו מלכי' האזינו רוזנים שגבה המן מאחשורוש. שעם היות אחשורוש שונא עם בני ישראל ומפחד מהם ובשנת שלש למלכו עשה משתה באומרו אנא מנינא ולא טעינא כדבריה' ז"ל וכמו שקדם אף גם זאת לא מלאו לבו לעשות עמהם רע והנה עתה לו י"ב שנה למלכו ובכל זה הזמן לא כתב עליה' רעה אחרת רק שבטל מהם בנין בית המקדש וזה בעצת גשם ערבאה וסנבלט חירונאה וטוביה עבדא עמונאה מפחדת פן ימרדו בו היהודים וכמו שיבא בפסוק עד חצי המלכות בס"ד, ולא עלה על לבו להכחיד מגוי וזה גבה לבו יותר ממנו ויעצו והפציר בו לעשות דבר זה וכבר קדם למעלה ההפצר הרב שהפציר בו עד אשר הודה לו' וזה נראה בעיני פי' דברי רש"י ז"ל שמלאו לדבר שלא עלה על לב המלך, כי הגם שהמלך היה חפץ ברעתם וכענין בעל התל ובעל החריץ המובא למעלה, עכ"ז לא מלאו לבו לעשות כדבר הזה לא שיהיה ביאור דבריו שמלאו לבו לגנוב לב המלך ולעשות מה שלא צוה, רק שמלאו לבו לעשות מה שפחד המלך לעשות ומעתה לא יבצר ממנו אשר יזם לעשות על גוי ועל ממלכה וגם על המלך ומעתה ביאור ומרדכי ידע את כל אשר נעשה הוא על מה שנתועד עם המלך על הדבר ורבוי הטענות אשר ביניהם יקבוץ חכמי נכרי' כלם על הדבר וכמו שקדם, ובהיות דעתם מסכמ' לדעת המלך שלא לשלוח יד בהם גבה הוא מהמלך ויש להם לפחד היו' או למחר שמא על אומה אחרת תעבור רעתו, ומר סבר שדבר ויזעק זעקה גדולה הוא לעורר לבות בני ישראל אל התשובה וצאתו אל רחוב העיר הוא להתפלל ולהוציא ס"ת כמשפט, וכמו שקדם ולשבר לבם אמר שגבה מלכא עילאה ע"ד אמרו ז"ל (בחגיגה פ"ק) מאי מפני גוה מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה, האמנה. ביען היו הדברי' נאמרים בפומבי גדול אמרם בלשון כנוי לשון נקיה, וביאור ומרדכי הוא עה"ד הנאמר למעלה מבכי צבא מעלה, והאבות וכמו שקדם. וביאור גירסת הספרי' הלא היא שהוקשה להם מאי נעשה שעדיין לא נעשה שום דבר והיה לו לומר ומרדכי שמע וכמו שקדם, והשיבו שגבה לבו של המן מאחשורוש הוא עה"ד שפי' בגיר' רש"י ז"ל. אמנם דברי איכא דאמרי עמקו יותר אחרי שידענו כמה היה מפחד אחשורוש מה נעשה לראשוני' וכמו שקדם הנה צעק כי גבה לבו על אחשורוש וכוונתו להכחידו ולהיסב אליו המלוכה ויעץ אותו עצה נבערה להתעולל על היהודי לא פשעם ולא חטאתם להעלות חמתו ית' עליו ולנקום נקם כמו שעשה לראשוני' וכמו שקדם ועינו הטעתו לאמר כי לו יאתה המלוכה אחרי שהוא עשיר א' משלשה [ומב'] עשירים שבעולם כמו שקדם ואיש מלחמה כי מלחמות אחשורוש הוא נלחם כמו שנאמר. ואין ספק שנתן עינו במלכות וכבר עלה על לב אחשורוש ככה בבאו אל היכל המלך בבקר השכם בדבר הכתר ואשר נתן כתר מלכות בראשו וכמו שיבא שם בס"ד. ודברי רב שימי באו הנה בתוספת ביאור גבה מלכא וכו'. אחרי שאיננו עושה דין תכף בו כענין נבוכד נצר עוד מילתא בפום מלכא. וכענין פס ידא כתבא ועוד מצאתי גירסא אחרת בילקוט מדוייק א"ר חנינא רבה בייא למלכא דמעבר בייא לעלובייא וביאורו נודע היות לשון בייא לשון צער ומרדכי ברב צערו חרף נפשו למות וקלל המלך ואמר יבא צער אל המלך אשר הוא מצעק העניי' העלובים ואפשר כי בטחונו בו ית' כדי שלא לקלל בפי' קראו לשון צער כי יודע הוא כי לא יטוש ה' את עמו ולא מאסתי' ולא געלתים לכלותם כתיב רק כוונתו לצערם וכמו שנראה ממאמר שאלו תלמידיו בראש הביאור בתשובת רשב"י הם לא עשו אלא לפנים ולכן הוא אומר שיעבור צער על המצער אותם ומדברי כלם כראה דבר ויזעק זעקה גדולה ומרה כמשמעו, כמדובר. ובדברי הה"ר אליעזר מגרמישה זלה"ה כתיב ומרדכי ידע גימטריה ז"ה נוד"ע אלי"ו ע"ל יד"י אליה"ו.

אדר. מלבוש יקר כמו ויעבר אדרתו (יונה ג):

וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר, מלמד שצריך ליתן עפר למטה ועפר למעלה ^סדנראה הכונה משום דמצינו כ"פ כתוב הדבר שמכסין בו בלא בית השימוש, כמו (יונה ג׳:ו׳) ויכס שק, ויכסו שקים, וא"כ היה אפשר גם כאן לכתוב וכסהו עפר, ומדכתיב בעפר מורה שיהיה מכוסה מכל צדדיו. ובטעם הדבר בזה נראה ע"פ מש"כ לעיל אות נ"ה בשם הרשב"ם בטעם כסוי דם כדי שיתקלקל ויתכפש בעפר ולא יהיה ראוי לאכילה, ואם לא יתכסה בעפר משני הצדדין אפשר להסיר העפר מצד אחד ויהיה ראוי לאכילה. .
(חולין פ"ג ב')