פרשנות מצטטת על יונה ד:ג

וְטַעַם הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, שֶׁתִּשְׁלַח עָלַי הוֹרְגִים בַּחֶרֶב, כִּי טוֹב מוֹתִי אֲפִלּוּ בְּחֶרֶב אָדָם מֵחַיַּי בַּצַּעַר הַזֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא כְּמוֹ הֲמִיתֵנִי, וְכֵן ״וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרוּגֵי מָוֶת, בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה״ (ירמיהו יח כא), וְכֵן ״וּפְחִי בַהֲרוּגִים הָאֵלֶּה״ (יחזקאל לז ט):

ואיננו. כי לקח אותו אלהים. מת וכן "קח נא את נפשי" (יונה ד ג) "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יחז' כד טז) ואח"כ פי' מה היה "ותמת אשתו" וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה, ולא וימת, והטעם אשר כתוב בדברי אסף (תהלים עג כד) "ואחר כבוד תקחני" וכן במזמור בני קרח (שם מט טז) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" והמשכיל יבין:

ואיננו כי לקח אתו אלקים. תרגם אונקלוס: ואיתוהי ארי לא אמית יתיה. פי׳‎ והנה הוא עומד וקים שהרי לא המית אותו הקב״‎ה ועתיד לבא עם אליהו בעת הגאולה. וכל אין ואיני שבתלמוד פירוש אחר ואיננו זה. ובתרגום ירושלמי מתרגמינן: והא לית הוא ארי איתנגיד במימר מן קדם ה', ולפי תרגום ירושלמי צריך לומר לקח אתו לשון מיתה כמו ״‎קח נא את נפשי ״‎, ״‎אך אלקים יפדה נפשי״‎, ״‎מיד שאול כי יקחני סלה״‎, והוא דרך כבוד שהרי צדיק היה.