פרשנות מצטטת על יחזקאל א:ח

הן על כפים חקותיך. פי' עפ"י הפסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ונר' ליתן טעם למה ילכו ישראל מן הגולה בצדקה דוקא לפי שכל המצות אשר צוה ה' לעשות צריכין להיות בכוונת הלב והאברים מוציאין אותו מכח לפועל ואם הם אינן בכוונה כלא הם נחשבין וזהו ואורך גלותינו ואולם אם אדם נותן צדקה אף שאין לבו עמו מתקבל ברעוא מפני שהעני מתפרנס ממנו ובזכות צדקה ישראל נגאלין ולכך אמר ושביה בצדקה. וזהו דברי ציון עזבני ה' ר"ל איך אנחם שאלך מן הגולה באיזה מצוה אלך כי כולם נעשין בלא לב. השיב לה הקב"ה הן על כפים חקותיך ר"ל בזכות אשר פרשת כפיך למול עני ואביון בזו תלך מן הגולה וק"ל באופן אחר נראה לומר דאי' בפסוק ביחזקאל וידי אדם מתחת כנפיהם ואמרי' בגמ' דאלו הידים הם לקבל שבים ונראה ליתן טעם למה הם מתחת כנפיהם דאיתא בפסוק בשתים יכסה רגליו ואמרי' בגמ' מפני שכף רגליהם ככף רגל עגל ושלא להזכיר עון עגל לכן מכסין רגליהם ונראה דהן הן הידים אשר תחת כנפיהם לקבל שבים יען אמרו חז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה ולזה אין קטרוג כלל. ואולם עדיין לא יצאנו ידי חובת ביאור למה מכוסין באמת. היות דהתשובה היא בשני מדריגות. מדריגה ראשונה השב לאל בכל כחו ובכל לבו זו היא תשובה מעולה שבכולן ותשובה כזו מתקבלת לרצון והיא למעלה מאותן הידים כנ"ל. ומדריגה שני' הוא השב לאל ואינו כל כך בנפש חפיצה והיא למטה ממדריגה הראשונה והקב"ה מקבל זאת התשובה והן הן אותן הידים הנ"ל המקבלין ולכך מכסין בכנפיהם כי אינה מתקבלת לרצון כ"כ. וז"ש ציון עזבני ה' הרצון שאין תשובתי מעולה כ"כ שאיננה למעלה מאותן הידים ולכך בישר לה השם הן על כפים תקותיך הכוונה שתשובתך היא למעלה מאותן הידים וק"ל:

ותשב אליו אל התיבה שחזרה בתשובה וקבלה. וזהו וישלח ידו ויקחה כדכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם. חזרה לחטוא כבראשונה ויוסף שלח את היונה בגלות יון. ותבא אליו היונה לעת ערב שחזרה בתשובה. ולפי שגלות יון החשיך פניהם של ישראל כשולי קדירה. אמר לעת ערב לפי שחשך עליהם היום וערבה כל שמחה. והנה עלה זית טרף בפיה לולי שהעיר השם רוח הכהנים המשוחים בשמן זית שהם חשמונאי ובניו כמעט אבדה שארית ישראל. וממה שכתב בכאן בגלות יון לעת ערב אני סבור כי מזמור שיר חנוכת הבית לדוד נתקן על חנוכת הבית של חשמונאי כדתנן בחמשה ועשרים בכסליו ותמניא ימי חנוכה אלין. כי בשביל הנס שעשה עמהם בשמן קבעום ימי חנוכה להדליק בהם נרות לפי שהוא נס גדול מושפע משפע החכמה הקדומה ומשם יורד לזקן אהרן שהוא גדולה כדכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. ולפי שזה נס גדול ובמקום קדוש מושבו תמצא שכתב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כי בכד הקמח כתיב לא כלתה אבל חסר. לפי שכד הקמח היא למטה בספירת מלכות. אבל צפחת השמן לא חסר לפי שהיא למעלה במקום חכמה עליונה. ולכן נעשה נס בשמן והדליקו ממנה שמנה ימים. ועל זה סדר מזמור שיר חנוכת הבית כמו שאמרו שאמר הקב"ה לחנוכה אחרת אתה שמור וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל. ולזה אמר ארוממך ה' כמו שרוממתני והעליתני מבור היון ולא שמחת אויבי לי הם היונים. ולפי שכל זה היה מצד העונות אמר שועתי אליך ותרפאני רפואת נפש כאומרו רפאה נפשי כי חטאתי לך. ובכפרת העונות העלית משאול נפשי וכו' ואם כן זמרו לה' חסידיו הם הכהנים הנקראים חסידים כדכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידיך וכן אמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ולוייך ירננו מיבעי ליה. אלא לפי שדוד אמר קומה ה' למנוחתך. ואמרו בזוהר שהיה בדיחא דמלכא ואמר שהיה רוצה לעשות משתה גדול ושיבא השם לשמוח עמו. ולפי שידוע כי מלך אחד שמזמין מלך אחר לביתו ראוי לו שיעשה רצון המלך ולא ישתמש בכליו (ובמי ניגוניו) אלא שיעזוב הכל לכבוד המלך שהוא מזומן אצלו. ולכן אמר דוד אחר שאתה מזומן לשולחני יש לך לעשות כרצוני ואף על פי שמן הדין הלויים הם המשוררים שלך. אני רוצה להעבירם ושישוררו החסידים וזהו וחסידיך ירננו ואף על פי שאין זה ראוי בעבור דוד עבדך אל תשב וכו'. ולא די שהורה לו זה אלא שנתן לו מתנות רבות וזהו נשבע ה' לדוד מפרי בטנך וכו'. ואם כן זמרו לה' חסידיו בכאן הם הכהנים שנעשה הנס על ידם. ולפי שמי יוכל להודות למי שאינו מכיר וכן השם לפי גודלו מי יוכל להללו. לזה אמר והודו לזכר קדשו רוצה לומר לזכרון הנסים והנפלאות והוא מצד מעשיו כי רגע באפו חיים ברצונו. בכאן רמז איך הגיעו לדכדוכה של נפש ולא נשארו אלא חשמונאי ובניו אבל הוא נתן להם חיים ברצונו אף על פי שישראל לא היו ראויים. בערב ילין בכי זהו מה שאמר בגלות יון ותבא אליו היונה לעת ערב שהיו בצרה ובחשך גדול. וזהו בערב ילין בכי ולבקר רינה כי פתע פתאום היתה תשועתם של חשמונים. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם זה אמר כנגד ישראל שהיו אומרים כשהיו בשלום שבהמ"ק קיים. בל אמוט לעולם אחר שבהמ"ק של מטה מכוון כנגד בה"מ של מעלה וכמו שאי אפשר למקדש של מעלה ליחרב כך אי אפשר למקדש של מטה. וזהו מה שאמר הנביא אל תבטחו לכם אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' המה שהיו אומרים כי היכל של מטה והיכל של מעלה הכל דבר אחד. וזהו היכל ה' המה זה שקר כי הכל תלוי ברצון השם. וזהו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם וזה שקר לפי שהכל תלוי ברצונו. וזהו ה' ברצונך העמדת להררי עוז שהוא ירושלם כדכתיב הרים סביב לה אבל כשהסתרת פניך ממני הייתי נבהל ומיד נחרב בית המקדש. ולא נצטרך לדעת המפרשים שאומרים להררי לשכלי ולכן אליך ה' אקרא אחר שהכל תלוי בך. מה בצע בדמי זהו בחרבן בית שני היודך עפר שהם ישראל שנמשלים לעפר הארץ ורמוסים כעפר. וכן היודך עפר הבית כשהיא נחרבת עד היסוד בה לכן שמע ה' וחנני מבנין בית שלישי ואז הפכת מספדי למחול לי ותאזרני שמחה כדכתיב כי בשמחה תצאו ואז יזמרו כבוד כדכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון ולא אמר השני. ולא ידום כמו שהיה בשאר בתים אלו ישראל. אלהי לעולם אודך דכתיב לקרוא כלם בשם ה' וזהו לעולם אודך בלי הפסק לא כמו בבתים הראשונים. ולכן אמר בכאן בגלות יון ותשב אליו היונה לעת ערב וזהו בערב ילין בכי כמו שכתבתי. אח"כ חזרה לחטוא כבראשונה וגלתה גלות רביעי הוא גלות אדום וזהו וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה בגלות אדום ולא יספה שוב אליו עוד היא מעצמה אלא שהקדוש ברוך הוא יעורר אותה ויקימה מעפרה כדכתיב אקים את סכת דוד הנופלת. וזהו נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל שפירושו לא תוסיף קום מעצמה אלא שהקדוש ברוך הוא יסייעה ויתן לה יד. וזהו אקים את סוכת דוד וזהו ולא יספה שוב אליו עוד מעצמה לפי כובד הגלות והשעבוד עד שהשם יסייעה:

ספר הזוהר [אדרא רבא קמ"ג ב'] תנא כל אילין כתרין דלא אתכלילו בגופא כולהו רחקין. <תרגום - למדנו כל אלו הספירות שלא נכללו בגוף כולם מתואבים>. מסאבין ומסאבין כל מאן דמקרב לגבן למנדע מנהון מילין. <טמאים ומטמאים כל מי שיקרב אליהם לדעת דברים מהם>. תאנא מאי תאובתא דלהון. <למדנו מהי תאותם של הקליפות>. לגבי תלמידי חכמים. <לתלמידי חכמים>. משום דחמאן בהו גופא קדישא ולאתכלל בהו בההוא גופא. <משום שרואים בהם גוף קדוש ורוצים להתכלל בהם באותו גוף>. ואיתימא אי הכי הא מלאכין קדישין דליתיהון בכללא דגופא. <ואם תאמר אם כן הרי המלאכים הקדושים שאינם בכלל גוף>. לא. <לא>. דח"ו אי הוו לבר מכללא דגופא לא להוון קדישין ולא מתקיימין. <שחס ושלום אם היו לחוץ מכלל גוף הקדוש לא היו קדושים ולא היו מתקיימים>. וכתיב וגויתו כתרשיש וכתיב וגבותם מלאות עינים. <כי כתוב "וגוייתו כתרשיש" (דניאל י ו') וכתוב "וגבותם מלאות עינים" (יחזקאל א ח')>. והאיש גבריאל כולהו בכללא דאדם בר מהני דליתיהון בכללא דגופא. <"והאיש גבריאל" שכולם הם בכלל אדם חוץ מאלו שאינם בכלל גוף>. דאינון מסאבין ומסאבין דיקרב בהדייהו. <שהם טמאים ומטמאים כל מי שיקרב אצלם>. ותאנא כולהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם. <ולמדנו כולם נמצאים מרוח שמאל שאינו נמתק באדם>. ונפקין מכללא דגופא קדישא דלא אתדבקו ביה משתכחין. <ויצאו מכלל גוף הקדוש ולא נתדבקו ונמצאים בו>. ובגיני כך כולהו מסאבין ואזלין ושאטין בעלמא. <ומשום זה כולם טמאים והולכים ומשוטטים בעולם>. ועאלין בנוקבא דתהומא רבא. <ובאים בנקב התהום הגדול>. לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דנפק בכללא דגופא דאיקרי קין דלתתא. <להתדבק בדין הראשון היוצא מכלל הגוף הנקרא קין שלמטה>. ושאטן כל עלמין ופרחן ולא מתדבקן בכללא דגופא. <והם מעופפים ומשוטטים בכל העולם ופורחים ואינם מתדבקים בכלל הגוף>. ובגיני בך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. <ומשום זה הם לחוץ מכל המחנות שלמעלה ושלמטה>. כמסאבי דכתיב עליה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. <והם טמאים בהם כתוב "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו">. מזה המאמר מוכיח כי כוונת רז"ל כי המלאכים אף כי הם שכל גמור לובשין צורה לפעמים אף בהיותם למעלה וזהו מאמרם בספר היכלות על המלאכים ומתעטפים כסות אש לבנה וכו' והבן זה: