פרשנות מצטטת על יחזקאל ג:ד

כי כבד פה וערל לשון אנכי - איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. וכן מצינו ביחזקאל, שמי שאינו בקי בלשון המלכות קרוי כן, כדכתיב: ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת דברי אליהם. כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל לא אל עמים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם וגו'. וכי אפשר נביא אשר ידעו השם פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים.

מנחת מרחשת: ההבדל בין מחבת ומרחשת תלוי בהכלים ובשינוי צורתם כדעת בית הלל במנחות (דף סג) כלי היה במקדש ומרחשת שמה. ודעת ר' יוסי הגלילי שהבדלם מצד הכיסוי. ודעת רחב"ג שהבדלם מצד הכלי, שהמרחשת עמוד והמחבת צפה, ומצד זה מעשי המרחשת רוחשין ומעשה המחבת צפים למעלה. וכדבריו מדיוק הלשון "וכל נעשה במרחשת ועל מחבת", שהב' הוא ב' התוך, ומלת "על" מורה למעלה. וכן אמר "ואם מנחה על המחבת קרבנך". וביחזקאל (יחזקאל ג, ד) "ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר" – מבואר שדומה לקיר (וכמ"ש הרד"ק שם) ולכן הנאפה בה קשה בהכרח שלא ישפך. ותרגום מחבת משריתא, ואמר (שמואל ב י״ג:ט׳) "ותקח את הבצק ותלש ותקח את המשרת" – מבואר שהיה מעשיו קשים. ובאמת כן גם זה דרכו שהמחבת אין לה כיסוי והמרחשת שעמוקה יש לו כיסוי רק פליגי מה העיקר בקריאת השם. ונפקא מינה אם המחבת יש לו כיסוי או כשהמרחשת אין לה כיסוי. ומה שכתוב "סולת בשמן תעשה" מלמד שהוא טעונה מתן שמן קודם לעשייתה; רוצה לומר שמה שכתוב "בשמן" הוא ב' התוך, שיתן הסולת תוך השמן, כי אי אפשר לפרש עם שמן דהוה ליה למימר "בשמן תבלול" או "תצוק שמן".