וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃
פירוש מהרז״ו
ושבח אני את המתים. זה דוד מן החיים אשר המה חיים עדנה אמר שלמה על עצמו ובחבורתו. ובדרשה של מתי יחזקאל פי' ושבח אני את המתים שכבר מתו שעתה הם שומעים דבר ה' מן החיים אשר המה חיים עדנה כגון אני וחבורתי שלא שמעו בקולו כמ"ש יחזקאל ג'. ובית ישראל לא אבו לשמוע אליך וגו':
שד"ל
ומצחך נחושה, כטעם ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם (ירמיה ג' ג'), וכן חזקי מצח וקשי לב המה (יחזקאל ג' ז').
נתינה לגר
ישמעו, יקבלון מנה. ר"ל השמיעה לקבל הדברים וכאלו היה כתוב בעברית "למען ישמעו בקולו" וכן "אם ישמעו ואם יחדלו" (יחזקאל ג' ז') [ובכ"י הנו' דישמעון].