בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃
בית יוסף
כל ח' ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פי' על הנסים בתפלה ובבה"מ ואומרו בתפלה בברכת מודים ובבה"מ בברכת הארץ בפ' ב"מ (כד.) ומפרש טעמא משום דבין בתפלה בין בבה"מ צריך לאומרו בברכת הודאה משום דכוליה מלתא דחנוכה עיקר' הודאה כתוב בא"ח יוחנן הוא חשמונאי כמו שאומר בס' יוסיפון וי"א חשמונאי ע"ד יאתיו חשמנים והוא דרך גדולה וכתב עוד שם י"א הרשעה בחירק הרי"ש והביאו לזה מה שמצאו בזכריה זאת הרשעה פירוש בעלת הרשעה כי מלת רשעה הוא שם דבר כמו כי בערה כאש רשעה אבל יותר נכון לקרות הרשעה בחטף פתח תחת הרי"ש ע"ד הפסוק ביחזקאל מדרכו הרשעה והוא שם תואר וא"ת למה אומר זדים ביד עוסקי תורתך ולא אומר דבר והפוכו כמו שאמר בכל האחרים וי"ל כי דרך הפסוק לקח דכתיב זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי עכ"ל :
אלשיך
כלל הדברים כי אם לא נטמאה נפשו בפעם הזאת נטמאה בראשונה. ואותה הטומאה גרמה לו כי עבירה גוררת עבירה. ובכן כאלו גם עתה היא החוטאת תחשב. והנה טרם יאמר הגזירה שהיא להביא שעירת עזים. ראה והנה נפלא לאמר לאחרי כן. על הכהן המשיח שיביא פר בן בקר זכר תמים. מה נשתנה זה מזה אחר שזה שוגג וזה שוגג. על כן סמך ואמר טרם יגלה קרבן היחיד. מה בין עבירה הגורמת עון היחיד לגורמת עון המשיח. וזה גם היא יחס סמיכות גם הוא. והוא לומר הלא אמרתי לך כי מה שעשה כבר איש עבירה אחת גרמה לו שגגה זו. עוד אודיעך כי לפעמים עבירת זולתו גורמת לאדם גרמת נזק גדול ורב מזה ומצריכו להביא כפרה גדולה מזו. והוא אם הכהן המשיח יחטא כי זה ימשך לו בשביל אשמת העם. והוא כי לא קיים הוא מקרא שכתוב (מלאכי א') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. שהוא להוכיח במישור. לא היתה תקלה יוצאת מתחת ידו עתה. אך מאשר לא הזהיר ועל העדר הזהרתו. חטאו זה גדול ממזיד של עצמו כי חטא הרבים תלוי בו. כמאמרו יתברך אל יחזקאל הנביא (יחזקאל ג׳:י״ח) ואתה כי לא הזהרת רשע וכו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. וע"ד זה הוא אומר ואם הכהן המשיח יחטא. זה נמשך לו בשביל אשמת העם שלא הזהירם. ואשמו. וע"כ שגרמתו רבה יביא פר בן בקר זכר תמים ולא נקבה. כי חזקה שגגתו כמדובר. ואמר על חטאתו אשר חטא. לומר חטאתו אשר חטא. שהוא בשביל חטאתו שלא מיחה גרם לו אשר חטא עתה:
אלשיך
או יאמר אדם וכו'. ענין כל ישראל ערבים זל"ז וחטא הא' על הכלל יחשב. ומה גם על הראוי להזהיר ולהיישיר. כמאמרו ית' ליחזקאל (יחזקאל ג') ואתה כי לא הזהרת רשע וכו' וע"כ כי יחטא איש גם זולתו יאשמו. וזה אדם כי יקריב שהוא על אשר חטא. הנה מכם נמשך לו זה שהוצרך להקריב שלא הזהרתם אותו. וא"כ גם כלכם הייתם חייבים ולא יכופר בקרבן א' שיקריב הוא לבדו. אך זה חסד כי קרבן א' לה' די. וגם שיהיה מן הבהמה וכו' אקבל כאלו גם כולכם תקריבו את קרבנכם של כלכם. שלא הזהרתם אותו באופן שלא יבא לידי חטא. נמצא שבהקריב הקרבן את כלכם הוא מטיב: