בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָרָעָ֨ב הָרָעִ֤ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם׃
העמק דבר
מזי רעב. כפי׳ הראב״ע מלשון ומזא לאתונא ומזה הפירוש הנשים מבכות את התמוז. והכונה שמלבד הרעב מחמת מיעוט אוכל נתוסף רעב מחמת חולי חמימות הגוף שאוכל ואינו שבע וכמו שאמר יחזקאל ה׳ ט״ז בשלחי את חצי הרעב וגו׳ ורעב אוסיף עליכם ובתוכחה של ת״כ כתיב ואכלתם ולא תשבעו. וחגי אמר אכול ואין לשבעה. וזהו מכח החום והוא מזי רעב:
רש"י
בשברי לכם מטה לחם. אֶשְׁבֹּר לָכֶם כָּל מִסְעַד אֹכֶל, וְהֵם חִצֵּי רָעָב (יחזקאל ה'):
ברכת אשר
רש"י ד"ה בשברי לכם מטה לחם, ...והם חִצי רעב. ע"כ. כלומר שבירת מטה הלחם היא רק תחילת הרעב. לשון זו מקורה בספר יחזקאל (ה, טז), וכך נאמר שם: "בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם". (פ' בחקתי תשנ"ה)