פרשנות מצטטת על יחזקאל ז:יט

פתיה אמין שית אקימה וגו'. אם אין עביו אלא שש היאך יכול לעמוד בגובה אמין שתין אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמ' (יחזקאל ז) וזהבם לנידה יהיה:

יערף כמטר וגו'. תניא, היה רבי סמאי אומר, מניין אתה אומר בשם שהעיד משה לישראל את השמים ואת הארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים, ת"ל יערף כמטר וגו', זה רוח מערבית שהוא ערפו של עולם וכולו לברכה ^יגר"ל מאחוריו של עולם, שהמערב קרוי אחור שנאמר (איוב כ"ג) הן קדם אהלך ואחור ולא אבין וגו', והשכינה ערפה במערב, דכן דרשינן מפסוק דתהלים (פ"ט) צפון וימין אתה בראתם, דמשמע דימינה של שכינה בדרום ושמאלה בצפון ופניה במזרח וערפה במערב. , תזל כטל אמרתי – זה רוח צפונית שעושה את הרקיע נקי כזהב ^ידובב"ב כ"ה א' הובא בענין זה הלשון שמזלת את הזהב, והבאור הוא שמחממת ומביאה שרב, ורעבון בא, והזהב בזול, וכמש"כ ביחזקאל ז' כי בשעת הרעב כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיו, ונסמך כאן על לשון תזל מלשון הכתוב (ישעי' מ"ו) הזלים זהב מכיס. , כשעירים עלי דשא – זה רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר ^טוכשדים המזיקים, מלשון הכתוב (ישעיה כ"ד) ושאיה יכת שער, ומטעם זה תארו את רוח מזרחית בשם שדיא נשיב (גיטין ל"א ב'). , וכרביבים עלי עשב – זה רוח דרומית שהוא מעלה רביבים ^טזועיין בב"ב כ"ה א' באה תוכן אגדה זו, ואמנם אנו העתקנו מספרי מפני שבאה שם יותר ברחבה. ועיין בחא"ג בב"ב שם. [ספרי].

גם מגבה ייראו וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, גם מגבוה ייראו וגו׳, בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים היה ירא מגבהו של עולם – ממלך מלכי המלכים, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו ^מגכמבואר באגדות שהיה חוזר מדרכו ושוב עלה שנית, וחתחתים מלשון פחד כמש"כ באות הקודם. , וינאץ השקד – זו נבואתו של ירמיהו, שנאמר (ירמיה א׳) מקל שקד אני רואה ^מדכלומר תצמח נבואת ירמיה שאמר מקל שקד אני רואה, והוי הפי' וינאץ כמו וינץ מלשון הנצו הרמונים, כי באותיות אהו"י נוהג יתרון, וכמו שדרשו במדרש חזית שמאלו תחת לראשי כמו שמלו, מלשון שמלה. , מה השקד הזה משעה שיניץ עד שהוא גומר פירותיו יעברו כ"א יום, כך כל גזירה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט׳ באב, ויסתבל החגב – זה צלמו של נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג׳) נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב ^מהומכנהו חגב בשם גנאי, ודריש ויסתבל שאינו יכול לסבול משאו מפני גובהו. וכלל שייכות מעשה הצלם של נבוכדנצר לחורבן המקדש י"ל דמכוון למ"ש באגדות שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו של הצלם כדי שתהיה לו עמידה תקיפה לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז') וזהבם לנדה יהיה [עיין פירש"י דניאל ג' א']. , ותפר האביונה – זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו – מבבל היו ולבבל חזרו ^מוהאדם כנוי לישראל ע"ש הכתוב ביחזקאל אדם אתם, וע' יבמות ס"א א' ולפנינו בתו"ת בפ' חקת פסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל, ומה שאמר מבבל היו רומז לאברהם שאביו היה מעבר הנהר. , וסבבו בשק הסופדים – זו גלות יכניה ^מזשקדמה לגלות צדקיהו י"א שנה, ובשעה שגלתה גלותו של צדקיהו יצאה גלות יכניה לקראתם. .
(שם)

וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב. זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר. "רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵּהּ אַמִּין שִׁית". וְאִם אֵין עָבְיוֹ אֶלָּא שֵׁשׁ, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד, וְאַתְּ אָמַרְתְּ: "אַקִימֵהּ בְּבִקְעַת דוּרָא"? אָמַר רַב בִּיבִּי, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ וְנוֹפֵל, עַד שֶׁהֵבִיאוּ כָל זָהָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ דִימוֹס עַל רַגְלָיו לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "וּזְהָבָם לְנִדָּה וְלָמַס יִהְיֶה":