פרשנות מצטטת על יחזקאל ז:כג

תני"א בתוספת"א [פ"ד] טמא מכה את הטהור וטהור מכה את הטמא בגדי טהור טמאין דברי ר' מאיר וחכמים אומרים טהור מכה את הטמא בגדי טהור טהורים טמא מכה את הטהור שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל בגדי טהור טמאים רבי שמעון אומר תוקעו טמא רותקו טהור רבי יהודה אומר טטרגין ששני ראשיה נוגעין בארץ ואמצעיתה רופפת והטמא והטהור יושבין עליה בגדי טהור טהורים וחכמים אומרים עד שיהא זה מגיף וזה פותח ועד שיהא הטהור מעלה את הטמא ור' שמעון מטהר ומודה ר' שמעון בשנים שהיו טוחנין ברחיים של חמור או ברחיים של יד פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד בגדי הטהור טמאין. פי' וחכמים אומרים טהור מכה את הטמא ומתני' רבנן היא. תוקעו המכה בכח כמו ההוא גברא דתקע ליה לחבריה בריש שור שנגח ארבעה וחמשה (דף לו:). רותקו מכה ברפיון מלשון ורתוקות וכמו (יחזקאל ז) עשה הרתוק. טטרגין כמין נסר הוא. זה מגיף וזה פותח היינו כדתנן לעיל. ברחיים של חמור או ברחיים של יד ומתני' דקתני לעיל אלא של יד לאו דוקא:

שהרתיק. מלשון רתוקות זהב מלכים א' ו' כ"א וכן ביחזקאל עשה הרתוק. שהתחבר והתקשר עי' מוסף ערוך ערך רתק ב' ועי' ב"ק דף צ"ג א' ופי' מי שמבקש מדת הדין על אחרים:

עד אשר לא ירתק חבל הכסף. היות כי יש ג' תאוות באדם. אהבת ממון לקבוץ כעפר בצר. ב' חמדת מאכל ומשתה. ג' חמדת נשים. וריתוק חוט המשולש. הוא מלשון הכתוב (יחזקאל ז׳:כ״ג) עשה הריתוק והוא מעשה עבות של חוט המשולש. וכסף הוא מל' תאוה כמו נכסוף נכספת. וז"ש שהסופדי' יאמרו להחיים שובו מהרעה שלא יעשו הג' חמדות שבאדם. וחוט המשולש שלא במהרה ינתק ויזכרו ביום המיתה כי אז יתרוצץ גולת הזהב כי אז תתרוצץ ותתפוצץ הזהב. כי יעשה לו כנפים להממון. וזה אמר נגד חמד' הממון ונגד חמדת אכילה ושתי'. אמר ותשבר כד על מבוע. כמאמרם ז"ל שאחר ג' ימים נבקע כריסו ונשפך פרשו ע"פ. ויאמר לו טול מה שנתת בי. וזהו ותשבר כד על המבוע. כד היינו הכרס. על המבוע. הוא הפה שהוא מבוע הגוף. ונגד הזימה שהיא הממהרת המיתה. אמר ונרוץ והוא ריצה שמחמת הזימה. ימהר הגלגל אל הבור ע"כ שובו מהר. ואז אף שישוב העפר הוא הגוף אל הארץ אשר ממנה לוקח. מ"מ הרוח תשוב אל אלקים לכן חוסה נא על הנפש:

רֻתְּקוּ. נִכְבְּלוּ, לְשׁוֹן ״רְתֻקוֹת כֶּסֶף״ (ישעיהו מ:יט), ״עֲשֵׂה הָרַתּוֹק״ (יחזקאל ז:כג), שַׁלְשְׁלָאוֹת.