וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָֽשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם׃
שד"ל
ויאמר נקל, כמו ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט (מ"א י"ו ל"א), הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה (יחזקאל ח' י"ז), כלומר היותך לי עבד הוא מעט כי רבה מזאת אעשה לך, ואתן אותך לאור גוים, שיתפרסם שמך וִיכֻבד ביניהם, ואעשה שהישועה שאושיעך תוודע ותתפרסם עד קצה הארץ. ובתחלה הייתי מפרש כי על ידי ישראל יאורו עיני העמים ויוושעו כלם, אבל עזבתי הפירוש הזה, מפני שאין דרך הנביאים להזכיר ל' ישועה אצל האומות לענין חזרתם מעבודת האלילים, כי אמנם אין הגוים נענשים על עבודת האלילים.
כף החיים
ו) שם הולך לאחריו ד"א וכו' כדי שירחיק עצמו ממקום שכינה וזה לא יהיה בהרחקה אמיתית אלא לאחריו, ב"י בשם מהרי"א, וכ"כ הלבוש, אבל ה"ר יונה כתב מפני שצריך שיהיו פניו כנגד המקום שהתחיל להתפלל ואם היה מהלך לפניו היה מניחו לאחריו ודומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו והביאו ב"י וכתב לפי דבריו הדבר פשיט דלצדדים כיון שאין פניו מכוונים כנגד המקום שהתחיל להתפלל ממש דומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו עכ"ל, ומע"מ פ' מי שמיתו אות ל' כתב דלפניו אסור דהוי כמו איתם ששלחו זמורה אל אפם כנז' ביחזקאל, והביאו א"ר אות ב' ואם א"א לאחריו שיש נהר ילך לצדדין, א"א אות ב' ועיין דברי מנחם בהגב"י אות ב':
עץ יוסף
חמס זה עכו"ם שנא' (יחזקאל ח׳:י״ז) כי מלאו את הארץ חמס. כצ"ל (יפ"ת) ושם מיירי בעכו"ם דכתיב קודם זה והמה משתחויתם קדמה לשמש וגו':