בֶּן־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶת־תּוֹעֲבֹתֶֽיהָ׃
משנת ארץ ישראל
במשנה זו, כבמשנה שלאחריה, נידונות פרשיות הקריאה בלבד ואין כל הזכרה במה מפטירים. בתוספתא (פ"ג [ד] ה"א-ה"ד) מצוין ליד הפרשה אשר קוראים באותה שבת אף הפרק בנביאים להפטרה, וכיוצא בזה אף במשניות הבאות. המשנה מציינת רק את הקריאה בתורה למועדי השנה, ובתוספתא ה"ה-ה"ז נרשם אף הפרק מספרי הנביאים שנקרא באותו מועד. במשנה בפרק הבא מצויות כמה הלכות בעניינה של ההפטרה ודרכי קריאתה, אך אין כל רמז במשנה במה מפטירין. בפרק ד משנה י יש שתי הלכות הקובעות במה אין מפטירין, אך אין כל ציון במה מפטירין. מסתבר כי הקביעה איזה פרק מנביאים מתקשר לקריאה בתורה לפי סדר הפרשיות של התורה או לפרשות הנקראות במועדים מיוחדים מאוחרת יותר מנוהגי הקריאה בתורה כפי שהם ערוכים במשנה. ההלכות במשנה הקובעות במה אין מפטירין ואף המחלוקת אם מפטירין ב"מרכבה", הוא פרק א בספר יחזקאל, מוכיחות שלא היו עדיין נוהגים מקודשים אילו פרקים נקראים כהפטרות. בתוספתא ובתלמודים (תוס', פ"ג [ד] ה"ד; ירו', פ"ד הי"ב, עה ע"ג; בבלי, כה ע"ב) מובא אף מעשה באדם שקרא הפטרה ב"הודע את ירושלם", הוא פרק טז ביחזקאל, ורבי אליעזר התרעם על קריאתו משום כבודה של ירושלים.
ברטנורא
אין מפטירין בהודע את ירושלים. (יחזקאל ט״ז:ב׳). משום יקרא דירושלים. ואין הלכה כר׳ אליעזר:
תוספות יום טוב
רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים. ביחזקאל ט"ז. וכתב הר"ב משום יקרא דירושלים. הכי משמע בברייתא מדרבי אליעזר אמר לאחד שקראה עד שאתה בודק בתועבת ירושלים צא ובדוק בתועבת אמך. וקשיא לי דאמאי לא פליג נמי במעשה עגל הראשון. ואע"ג דלא סגי בלא קריאה מ"מ ה"ל למימר דלא לתרגם. אלא דהתם ניחא משום כפרה. ה"נ נימא דניחא מש"ה. דודאי אין זו סברא שעל כבוד העיר ירושלים הקפיד דלא בעיא כפרה. דפשיטא דהודע את ירושלים המכוון אנשי ירושלים. גם אין לחלק בין מעשה אחד כמו העגל לתועבות הרבות הנזכרות בפרשה זו. שהרי מפטירין בסימן דש"ח קודם ט' באב שכולן מדברים בכמה עברות שעברו. וכן הפטרה דקדושים התשפוט התשפוט את עיר הדמים (יחזקאל כ"ב) וכו'. וניחא לי במ"ש בעל הלבוש בא"ח סי' תצ"ג דפ' הודע כתיב בה מכורתיך ומולדתיך בארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית. וזה ודאי גנות וכדי בזיון וקצף לבזותן מעיקר מולדתן. וז"ש ר"א צא ובדוק באמך כלומר בעיקר מולדתך: