פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:ג

זרע מרעים. בעבור היותם הם עם אבותיהם רעים, או הטעם כמו אביך האמורי ואמך חתית [שם ט"ז ג'] כאשר אפרש:

כלי חמס - הייתה אַחֲוָתָם מכרותיך ומולדתיך לשון קרובים, אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם משקל דגש הוא, כמו מסיבותיהם לשון קורבה, אבל הריש במקום החירק נהפכת לציר"י הוא קמץ קטן, כמו בֵּרֵךְ תחת בִּרֵךְ איבד ושיבר. וכן: חרף ה'. ושרת את אחיו, כלם משקל דגש מכרותיהם לוד פרנטייש בלע"ז.

מכרתיהם. לשון קורבה ואחוה (פערוואנדשאפט) כמו מכרתיך ומלדתיך (יחזקאל ט״ז:ג׳) והוא כפל לשון של שמעון ולוי אחים. כלומר שהיו אחים לרעה, ואחותם וקורבתם היתה כלי חמס (רשב"ם), וייחס להם איכות גופניות ע"ד מליצה כמאמר הנביא (ירמיהו מ״ז:ו׳) הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי האספי אל תערך, ויותר יתכן לומר כי מלת כלי הוא לשון כליון והשחתה, היו"ד היא במקום ה' כָלָה אתה עשה, ובסמיכות ע"מ חֲלֵב אמו, או שהנפרד כָלֶה ע"מ חזה שבסמיכותו חֲזֵה התנופה, והטעם אחותם וקורבתם הוא כליון והשחתה של חמס:

מכרתיהם. לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר, תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל טז), וְזֶהוּ תַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס: