לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃
פת לחם
הרחמים והחמלה מלת רחמים הונחה על מי שהוא בר דעת יודע ומכיר צער חסרונו ואין לאל ידו לתקנו אולם לא יתכן על מי שאיננו בר דעת רק שכח המרגיש שלו מרגיש כאבו בבלי דעת כמו כל מין בהמה וחיה ולכן נאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכו' אמנם יתכן לומר לשון חמלה גם עליהם כמו (יחזקאל ט״ז:ה׳) לעשות אחת מאלה לחומלה עליך שמדבר שם בילד רך:
אבן עזרא
חן. מגזרת רחמים וממנו תחנה ומשקלו קץ ושניהם מפעלי הכפל וטעם מציאות חן כמו לא חסה עליך עין (יחז' טז ה),
פת לחם
ולחמלה עליך תפס לשון הכתוב לחומלה עליך (יחזקאל ט״ז:ה׳) כלומר כל זה הוא עושה להיותו חומל עליך ומנהלך לאט ואינו מכביד עליך תשובתך: