פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:ו

אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במצרים כו'. הנה כל המאמר שבסימן זה מוקשה ומשובש, ולבי אומר לי שזה המאמר מכוון להמאמר שבפרשה א' סימן ל"ה פסוק שחורה אני ונאוה, דאיתא התם שחורה אני במצרים וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, ונאוה אני במצרים בדם פסח ובדם מילה דכתיב (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי זה דם הפסח כו'. דבר אחר שחורה אני בים שנאמר וימרו על ים בים סוף ונאוה אני בים שנאמר זה אלי ואנוהו, שחורה אני בחורב שנאמר יעשו עגל בחורב ונאוה אני בחורב שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שחורה אני במדבר שנאמר כמה ימרוהו במדבר ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן שנאמר וביום הקים את המשכן, שחורה אני במרגלים שנאמר ויוציאו דבת הארץ ונאוה אני ביהושע וכלב שנאמר בלתי כלב בן יפונה הקניזי וגו', שחורה אני בשיטים שנאמר וישב ישראל בשיטים וגו' ונאוה אני בשיטים שנאמר ויעמוד פנחס ויתפלל, עד כאן. ועתה אסדר לך הגירסא דמאמר דכאן, אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי זה דם פסח, ואמר לך בדמיך חיי זה דם מילה, באחד ענק מצוארוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך שעמדתם על הים והייתם מראין באצבע זה אלי ואנוהו, באחד ענק מצוארוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר לבבתני אחותי כלה לב אחד היה לכם בסיני ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחת מעיניך שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באחד ענק מצוארוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחת מעיניך בהקמת המשכן שנאמר וביום הקים את המשכן, באחד ענק מצוארוניך זה משה המעולה שבשבטים, אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה (של עגל) עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן (מפני שבעליהן היו עובדי העגל) מיד נעלו דלתותיהן (מלהבעל להם). (והנה המתנות כהונה כתב דלפי האית דאמרי אחד ענק מדבר בנשי המדבר, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמאמר אית דאמרי כו' עד נעלו דלתותיהן שייך לעיל אחר תיבות כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, משום שמה שאמר שם שחורה אני בחורב שנאמר יעשו עגל בחורב ונאוה אני בחורב שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, קשה הא דבור נעשה ונשמע היה קודם שעשו העגל א"כ היה הנאוה קודם השחרות ועיין שם מה שכתבתי לתרץ, לכן האית דאמרי סבירא להו ונאוה אני בנשי דור המדבר שלא נתנו נזמיהן לעגל וגם לא עבדו לעגל, וזהו שאמר כאן לב אחד היה בסיני (שהוא הר חורב כדאיתא בבמדבר רבה) שעשיתם את העגל ונתתם לי שני לבבות, באחד מעיניך שעמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וקשה על זה הא מאמר נעשה ונשמע היה קודם מעשה העגל ואיך שייך לומר שתקנו בזה מעשה העגל המאוחר, לכן אמרו האית דאמרי שהנשים תיקנו עון האנשים (ועליהם נאמר לבבתני באחד מעיניך). דבר אחר לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחת מעיניך זה יהושע וכלב, באחד ענק מצוארוניך זה משה כו' כן צריך לומר. וכוונת המאמר שהוקשה לו אומר לבבתני בשני ביתי"ן, על כן פירש ואמר לב אחד היה לכם כו', והכוונה שכל אדם יש לו שני לבבות יצר טוב ויצר הרע וכמו שדרשו חז"ל (ברכות נד, א) בכל לבבך בשני יצרך, והם כשחטאו בכל המקומות שחושב המדרש כאן הלכו אחר יצר הרע, ואח"כ שחזרו בתשובה ותיקנו החטא נתנו שני הלבבות להקדוש ברוך הוא כמו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ודרשו חז"ל בשני יצריך, וזה שאמר לב אחד היה לכם במצרים לכם דייקא שהלכתם אחר תאותכם הרע אחר מצות היצר הרע כמה שנאמר וימרו בי וגו', ונתתם לי אחר זה שני לבבות יצר הטוב ויצר הרע, וקאמר לבבתני נתת לי שתי הלבבות באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה שנאמר ואראך מתבוססת כו', באחד ענק מצוארוניך באחד המיוחד מרבידי ענקי קישוטיך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך, וכן יפורש כל דבר אחר ודבר אחר דלקמן על פי המאמר דפרשה א' הנזכר לעיל, והוא תודה לאל ברור ואמת. ובכל הפירושים שעל לבבתני וגו' מבאר הזכות שעל ידו נתנו שני הלבבות להקדוש ברוך הוא, בתיבות לבבתני באחת מעיניך, ולכל הפירושים קאי באחד ענק מצוארניך על משה רבינו עליו השלום:

גר מחוסר כפרה. כתב הר"ב ות"ק סבר גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים וכו'. דגר צריך מילה וטבילה וקרבן. מילה דכתיב (יהושע ח') כי מולים היו כל העם היוצאים. א"נ מהכא (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. פירש"י דם פסח ודם מילה. ע"כ. [והרמב"ם בהקדמה לסדר זה. וכן בחבורו ריש פי"ג מהלכות אסורי ביאה כתב. שנאמר בפסח מצרים (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו]. טבילה דכתיב (שם כ"ד) ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם. ואין (הרצאה) [הזאה] בלא טבילה [והרמב"ם כתב בחבורו (שם י"ט) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם]. והרצאת דמים. דכתיב (שם כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו'. גמ':

מפרכסין בדם. פי' משקשקים וטובלים רגליהם בדם שונאיו להראות אמונת לבבם אל המלך ששמחים בשמחתו ונקמתו והנמשל על דם הפסחים של הצאן שהיו אלילי מצרים שנואי השי"ת וכמ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו' יחזקאל ט"ז וזהו הדם רגליו כ"י כשעבר ברגליו במצרים וזה היה רק בפעם זה פעם אחד בעולם ע"פ מדות הנ"ל:

בשלמא למאן דאמר - האי בססן היינו שהתיר אגדן של עומרין לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט״ז:ו׳) מתגוללת כלומר כיון שהתיר אגדן השבלין מתגוללין בגורן לפי שנוחין להתפזר או לשון כנה דמתרגמינן ואת כנו וית בסיסיה (שמות ל) כלומר הכנו לדשן: