פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:ח

רבי יהודה אוסר. דכתיב (דברים כ״ג:א׳-ב׳) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו, כנף שראה אביו לא יגלה. ואין הלכה כרבי יהודה. אבל חכמים אסרו לנטען מן האשה לישא בתה או אחותה או אמה או אחת מקרובותיה, מפני שהיא מצויה אצלם תמיד ואתו לידי הרגל עבירה. ואם עבר ונשא אחת מקרובות אנוסתו ומפותתו או מקרובות האשה שנחשד עליה אין מוציאין אותה מידו. ומתניתין דקתני נושאין על האנוסה דמשמע אפילו לכתחלה, מיירי לאחר מיתת האנוסה והמפותה, דהשתא ליכא למיחש שמא לאחר שישא בתה יזנה עם הראשונה:

ונבא אל הביאור והוא כי הנה סתם מכילתא הוקשה לו מפני מה הקדים לקיחתו כו' כלומר שאם על ביקור המומין די ביום א'. אמר כי הנה על ענין הכתובים שביחזקאל היה ר' מתיא בן חרש אומר ענין א' הפך מה שנראה פשט סדר הכתובים וע"י מאמרו אנו לומדים לשאלותנו כי לכך הקדים לקיחתו כו' והוא כי הוא היה אומר כי לענין הגאולה ידברו הכתובים כי ראה ית' כי הגיע זמן שבועתו ית' לאברהם כי הנה עתך עת דודים אך לא היו בידם מצות כו':

טובים דודיך מיין. אף שבשעת גאולת מצרים לא יכולנו לסבול שיהיה הדיבור עמנו פה אל פה כדכתיב (שמות כ׳:ט״ז) ואל ידבר עמנו אלקים מ"מ בשעת הגאולה והעולם הבא שיהיה בחינת נישואין והיינו שיתדבק הנפש בהקב"ה וע"ז הזמן נאמר (חבקוק ב׳:י״ד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים ואז נוכל לדבר עמו פא"פ (ומה שממשיל לכיסוי המים לים משום שכל הדברים יש להם גבול ויותר מהגבול א"א להכניס בו משא"כ במים המכסים לים אין לו גבול כי כל הנחלים הולכים אל הים בלי גבול כן לא יהיה אז גבול להשגתם) ולזה מכנין עכשיו התורה בשם יין כי כמו שהיין אף שאמרו חמרא וריחני פקחין מ"מ יש גבול לשתייתו וכששותה יותר מגבולו הוא משכר כן הוא עכשיו התורה שכשרוצה להשיג יותר מגבול נפגע או ימות כמו בן עזאי שהציץ ונפגע ובן זומא הציץ ומת משא"כ לעתיד שיהיה בחינת נישואין ואז יתייחד הנפש שהוא החלק עם הכל שהוא השכינה אז לא יהיה גבול להשגתינו ולא יכונה שוב התורה בשם יין רק בשם שמן שכל מה שמוסיפין שמן יותר מאיר ומריח יותר ולזה אמר טובים דודיך מיין כי דודים לשון נישואין וביאה כמו שנאמר (משלי ז׳:י״ח) נרוה דודים עד הבוקר וכמו (יחזקאל ט״ז:ח׳) הנה עתך עת דודים ואז תהיה התורה טובה מיין ויכונה בשם שמן. וגם יש הפרש בין יין לשמן כי היין אין לו רק טעם ואין נהנה בו רק השותה משא"כ שמן מריח לאחרים ולכך אמר אח"כ לריח שמניך:

והיה לכם למשמרת. זֶהוּ לְשׁוֹן בִּקּוּר, שֶׁטָּעוּן בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה (פסחים צ"ו). וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה כֵן בְּפֶסַח דּוֹרוֹת? הָיָה רַ' מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל ט"ז) – הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ בְיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה" (שם), וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם) – בִּשְׁנֵי דָּמִים, וְאוֹמֵר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'); וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בֶּאֱלִילִים אָמַר לָהֶם משכו וקחו לכם, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵאֱלִילִים, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה (מכילתא):