פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:יז

וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃

רש"י

אל תמחי. אל תהי מחויה ולפי שהוא ל' נקבה נתן בו יו"ד ואף היא יתירה כיו"ד של ותזני בם (יחזקאל טו):
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו. המפ' פי' ענין הצלם על הכח השכלי שבו ישכילו, וכמ"ש הרמב"ם במורה ששם צלם מורה על הצורה המינית שבו יתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא הכח השכלי, לא מקרה התמונה והתואר, אולם במקרא מצאנו שם צלם על התמונה והתואר, ואת כל צלמי מסכותם (במדבר ל״ג:נ״ב) צלמי טחוריהם וצלמי עכבריהם (ש"א וא"ו) צלמי זכר (יחזקאל ט״ז:י״ז) צלמי כשדים (שם כ"ג), ושם צלם נגזר לדעתי משם צל (כמ"ש באילת השחר כלל ד' שמצאנו הרבה שמות שהמ"ם שבסוף נוספת עיי"ש) כי הצל הוא אבי הציירים, והצורה הנעשית בכיון נקרא צלם, שהוא צל הדבר שהוא לו ציור, וכבר בארו המפרשים שמ"ש נעשה אדם בלשון רבים, לפי שהארץ הוציאה את גופו כמו שהוציאה גופי שאר הבע"ח, וה' נפח בו נשמתו השכליית, והוא בצלם הארץ ותולדותיו מצד גופו שהוא מטבע התחתונים, ובצלם האלהות מצד שהוא בעל נפש משכלת, שהיא מטבע השכליים הנפרדים, וכמ"ש הרד"ק והרמב"ן והר"ן, אולם באמת כל העולמות אשר ברא ה' הם צלם האלהות, שכבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם האדם הגדול כמו שהאדם נקרא בפי החכמים בשם עולם קטן, ופי' שכמו שכל אברי האדם הגם שכ"א ממזג ותכונה מיוחדת הם מתאחדים להיות לאיש אחד, וכולם קשורים קצתם בקצתם, וכ"א משלים את חברו עד שאם יחסר אבר פרטי א' או גיד א' הוא מום וחסרון בכלל הגויה, כן כל המציאות והעולמות אין מספר אשר ברא ה' הם ערוכים כאיש אחד וגויה כוללת שכל אחד הולך מהלך השלמות להשלים הקומה הכללית כאשר ישלימו אברי הגוף את הגוף הכללי, וכמו שהאדם הקטן עיקרו הוא הנשמה האלהית שהיא המחיה את כל האברים, והיא המשפעת בו התנועה וההשכלה, ואם תפרד מן הגויה אז כל האברים הם עצמות מתות מפוזרות, כן האלהות המתפשטת והשופעת אורה וחיותה בכל העולמות היא נפש האדם הגדול הזה, והיא המקשרת כל אברי הגויה הכללית, ר"ל כל העולמות הרבים מראש ועד סוף להיות קומה שלמה וגויה כללית שבה יתראה חכמתו של יוצר בראשית שחכמתו הוא עצמותו ית' השופע בכל העולמות מזה הצד שהוא פונה אל העולמות להניעם ולהנהיגם ולהחיותם (כי הא"ס כפי שהוא בעצמותו הוא נעלם מאתנו בתכלית ההעלם, וכל מה שחזו בו הנביאים והשיגו ממנו החכמים ברוח ה' הוא רק מזה הצד שהוא נפש העולמות ורוחם ונשמתם, שבזה ידמו אותו כנפש המתלבשת תוך הגויה ומחיה כל אבריו וגידיו וקנותיו, ומתראה בכל אבר ואבר לפי מה שיכיל הכלי והאבר ההוא, למשל במוח מתראה כנפש המשכלת בלב כנפש החיונית וכדומה, וכן תתפשט האלהות בעולם הגדול בכל עולם לפי מה שיכיל כלי העולם ההוא) וכמו שהגוף הוא צלם הנפש ומתוקן ועשוי באופן שיכיל האור והחיות של הנפש וכחותיה, כן האדם הגדול הוא צלם האלהות וחכמתו השופעת בכל עולם ועולם:
שאל רבBookmarkShareCopy

ביאור יש"ר

בצלמנו, מלת צלם נאמר תמיד על ענין גופני לא ענין רוחני, כי כל הגלמים נקראים צלמים בלש"הק, וראיה ואת כל צלמי מסכותם תאבדו (במדבר ל"ג כ"ב), וכן ותעשי לך צלמי זכר (יחזקאל ט"ז י"ז), והנה כל הבע"ח נבראו בצלם כל מין בצלמו, אבל לא בצלם אלהים, כלומר לא בצלם נפלא ונשגב משאר הצלמים, כי מלת אלהים הנסמכת למלה אחרת יורה לפעמים בכתוב על דבר מוכן לחול עליו ענין אלהי, אמר אין זה כי אם בית אלהים (לקמן כ"ח י"ז) הר האלהים חורבה (שמות ג' א'), וידוע כי בית השם עצמו בנוי ככל שאר הבתים והר האלהים עצמו דומה לכל ההרים אשר תחת השמים, אלא שלהיותם מיוחדים להשראת שכינה נקראו כן, ככה האדם שנברא להיות בעל נשמת חיים, כי בצלמו דהיינו בגופו שוכנת נשמה בעלת השכל והדעת, ויותר מזה אם יזכה תשרה עליו שכינה וידבר השם עמו, על כן צלמו לבדו נקרא צלם אלהים, כלומר צלם המוכן בתכונתו שתחול בו נשמה עליונה ושישרה עליו כבוד ה', ועליו אמר כאן בצלמנו, בדפוס מיוחד ונבדל מצלמי החיים כלם בבנין גופו ואיבריו, בכלי הדיבור וכלי המעשה, ועורקים וגידים ועצבים, הכל קשור נפלא מאד כידוע לחכמי הטבע:
שאל רבBookmarkShareCopy