פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:יח

וכתב הרב הגדול ז"ל וזה סוד הענין כי היו ישראל עובדים אלהים אחרים והם המלאכים ועושין להם קרבנות והם להם כריח ניחוח כענין שנאמר ושמני וקטורתי נתת לפניהם (יחזקאל ט״ז:י״ח חי') ואתה צריך להתבונן בכתוב במקרא ובמסורת. פירוש לפיכך כי כתיב נתתי ביו"ד וקרינן בלשון נקבה בלא יו"ד וכן ונתתהו לפניהם לריח ניחוח וקרי ונתתיהו והוא מאמר התפארת לעטרת והבן זה. וכבר שאל ה"ר שם טוב את החסיד ה"ר יצחק שגם המלאכים היה להם ליענש בהיותם מקבלים מה שאינו ראוי להם ומתקרבים לעובדיהם לתת עליהם היום ברכה ולא עוד אלא שהיה להם להתרחק ולמחות בידם ולהודיעם שהם תחת אדון הכל ומלכותו בכל משלה ולהזהירם כאשר אמר המלאך למנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך ואם תעלה עולה לה' תעלנה (שופטים יג טז) והרב ז"ל השיב לו כי כן הוא ועל זה נאמר יפקוד השם על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא). ונחזור לדברי הרב ז"ל והנה התורה אמרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו מאצילות כחו יבא חורבן ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחורבן והכלל שהוא נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעיזים. וחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון רז"ל ובלשון הכתוב שעירים כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר ואין הכוונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל שתהיה כוונתינו לעשות רצון בוראינו שצונו בכך והמשל כמי שעושה סעודה למלך וצוה לאיש העושה הסעודה תן מנה אחד לפלוני עבדי שאין עושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו עשה עמו רק הכל נתן למלך והמלך נתן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ועשה לכבוד המלך כאשר צוהו. ואמנם המלך לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין מן הסעודה ההיא שיספרו בשבחו ולא בגנותו וזהו טעם לגורלות כי אילו היה הכהן מקדיש אותו בפיו לעזאזל היה כעובד אליו ונודר לשמו אבל היה מעמיד אותם לפני יי' פתח אוהל מועד כי שניהם מתנה לה' והוא נתן מהם לעבדו החלק אשר יבא מאת השם הוא הפיל להם וידו חלק להם כענין שנאמר בחיק יוטל את הגורל ומיי' כל משפטו (משלי טז לג) וגם אחר הגורל היה מעמידו לפני הש"י לכפר עליו לומר שהוא שלו ואין אנחנו מכוונים בשילוחו אלא רצון השם כענין יעמד חי לפני יי' לכפר עליו ולכך לא נשחט אותו אנחנו כלל ותרגם אונקלוס לשמא דיי' ולעזאזל כי האחד לשם יי' והשני לעזאזל לא לשמו של עזאזל ומפני זה אמרו רז"ל חוקותי דברים שהשטן ויצר הרע מקטרג עליהן ואומות העולם משיבים עליהם כגון לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח לא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו כי הם לאשי יי' אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו כי יחשבו שאנו עושים מעשיהם וגם בפרה אדומה מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה ועניינה דומה לשעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה כענין שנאמר לעתיד את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב):

וגורל אחד לעזאזל הר גבוה צוק קשה שנאמר (ויקרא ט״ז:כ״ב) ארץ גזרה לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ח׳) ובתורת כהנים (פרק ב ח) לעזאזל למקום הקשה שבהרים יכול בישוב תלמוד לומר המדברה (ויקרא ט״ז:כ״א) ומנין שיהא צוק (שם פסוק כב) תלמוד לומר אל ארץ גזרה ולפי זה יהיה פירוש מלת "לעזאזל" לקשה והוא כפול הזי"ן כמו עזוז וגבור (תהלים כד ח) ור"א כתב אמר רב שמואל אע"פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם השעיר המשתלח הוא לשם ואין צורך כי המשתלח איננו קרבן שלא ישחט ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש (אחרי ל"ג פסוקים יז ז) תדענו והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ס״ה:י׳) ונשא השעיר עליו (ויקרא ט״ז:כ״ב) זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם שנאמר ויעקב איש תם (שם כה כז) ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו) לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל גורלו של הקב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים אמר לפני הקב"ה רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל שנאמר (ויקרא ט״ז:ל״ג) וכפר את מקדש הקדש וגו' ע"כ אגדה זו והנה הודיענו שמו ומעשהו וזה סוד הענין כי היו עובדים לאלהים אחרים הם המלאכים עושים להם קרבנות והם להם לריח ניחוח כענין שנאמר (יחזקאל טז יח יט) ושמני וקטרתי נתת לפניהם ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' אלהים ואתה צריך להתבונן בכתוב במקרא ובמסורת והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן והכלל נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעזים ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו ובלשון הכתוב (ויקרא י״ז:ז׳) שעירים כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך והמשל בזה כמי שעשה סעודה לאדון וצוה האדון את האיש העושה הסעודה תן מנה אחת לעבדי פלוני שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו יעשה עמו רק הכל נתן לאדון והאדון נותן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ועשה לכבוד האדון כל אשר צוהו ואמנם האדון לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספר בשבחו ולא בגנותו וזה טעם הגורלות כי אילו היה הכהן מקדיש אותם בפה לה' ולעזאזל היה כעובד אליו ונודר לשמו אבל היה מעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד (ויקרא ט״ז:ז׳) כי שניהם מתנה לה' והוא נתן מהם לעבדו החלק אשר יבא לו מאת השם הוא הפיל להם גורל וידו חלק להם כענין שנאמר (משלי טז לג) בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו ואין אנחנו מכוונים בשילוחו אלא לרצון לשם כמו שאמר (ויקרא ט״ז:י׳) יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו וגו' ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל ותרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא ט״ז:ח׳) (כאן) לשמא דהשם ולעזאזל כי האחד לשם ה' ולא לו והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל ומפני זה אמרו רבותינו (ת"כ פרק יג ט) ואת חקותי (ויקרא י״ח:ד׳) דברים שיצר הרע מקטרג בהם ואומות העולם משיבין עליהם לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו כי הם על אישי ה' אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם וכן בפרה אדומה מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה וענינה דומה לענין שעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה כענין שנאמר בעתיד (זכריה יג ב) את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ומזה תבין טעם כבוס בגדי המשלח את השעיר לעזאזל והשורף את הפרה ומה שהזכירו רבותינו (זבחים קד) בכבוס הבגדים של פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והנה רמז לך ר"א שתדע סודו כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והמלה מורכבת וחביריה רבים והנה הענין מבואר זולתי אם תחקור מה ענין לשכלים הנבדלים ולרוחות בקרבן וזה יודע ברוחות בחכמת נגרומנסי"א ויודע גם בשכלים ברמזי התורה למבין סודם ולא אוכל לפרש כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת:

והר סיני עשן כלו. שי"ן עָשַן בפתח גדול כי הוא פועל עבר, ואל תתמה בעבור מלת עשן שאמר כְעֶשֶן הכבשן והנה הזכיר ויעל עֲשָנו שהוא על משקל שְלָלוֹ זְהָבו כי שמות משקלי השמות משתנים, ואמר שְגַר אלפיך (דבר' ז יג) וכל פטר שֶגֶר בהמה (למעלה יג יב) ואמר ואת הַבֹשֶׂם ואת השמן (למטה לה כח) וקנמן בֶשֶם (למטה ל כג) ועוד אמר אריתי מורי עם בְשָמִי (ש"ה ה א), ואלו היה מגזרת בֹשֶׂם היה ראוי להיות בקמץ חטף תחת הבי"ת בָשְׂמִי, כמו מקֹדֶש קָדְשִי, ואלו היה מגזרת וקנמן בֶשֶם היה ראוי להיות בפתח הבי"ת כמו מִשֶמֶן שַׁמְנִי וְשַׁמְנִי וקטרתי (יחז' טז יח) או בחירק כמו מְצֶדֶק צִדְקִי, והנה עם בְשָמִי בלא תוספת יו"ד הוא בָשָׁם בשני קמצין כמו שָׁלָל זָהב: