בִּבְנוֹתַ֤יִךְ גַּבֵּךְ֙ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־דֶּ֔רֶךְ וְרָמָתֵ֥ךְ עשיתי [עָשִׂ֖ית] בְּכָל־רְח֑וֹב וְלֹא־הייתי [הָיִ֥ית] כַּזּוֹנָ֖ה לְקַלֵּ֥ס אֶתְנָֽן׃
מלבי"ם באור המילות
זנוניה, ונאפופיה. זנות מציין היציאה מרשות בעלה וההפקר. וזנונים מציין ההפקר בפרהסיא (כנ"ל א' ב'). ונאף. מציין תאות הניאוף (כמ"ש ירמיה ג' ח', יחזקאל ט"ז ל"א), ובהשאלה בא זנות על יצרא דע"ז, וניאוף על יצרא דעריות, לכן אמר מבין שדיה. ונאפוף מורה התמדת הניאוף, שהשמות שנכפל בם למ"ד הפעל מורה על חזוק הפעולה והתמדתה:
פירוש מהרז״ו
ד"א הזונה. דורש מ"ש אכן בגדה אשה מרעה היינו הזונה וע"פ מדה י"ז היינו מ"ש ביחזקאל ט"ז ולא היית כזונה לקלס אתנן והנמשל מ"ש בירמיה ב' ולא אמרו איה ה' וגו' וזהו הבגידה אכן בגדה אשה וגו' על כן אנכי שולח מלאך: