פרשנות מצטטת על יחזקאל טז:מז

אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם – הִנֵּה מֹשֶׁה לֹא הָיָה עִמָּהֶם, אֲבָל הַנְּבוּאָה בָּאָה לִשְׁלָשְׁתָּן כְּאֶחָד. וְטַעַם פִּתְאֹם - שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעֵת הַהִיא נוֹתְנִים לִבָּם וּמִתְכַּוְּנִים לִנְבוּאָה, וְלִכְבוֹד מֹשֶׁה בָּאָה לָהֶם מִבְּלִי הַזְמָנָה לַדָּבָר, כִּי "פִּתְאוֹם" עַל דַּעַת הַמְפָרְשִׁים - דָּבָר שֶׁלֹּא עָלָה עַל לֵב, מִגִּזְרַת פֶּתִי. וְאָמַר הַכָּתוּב זֶה בַּעֲבוּר אַהֲרֹן וּמִרְיָם, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָאוּי לִנְבוּאָה בְּכָל עֵת, וְדַעְתּוֹ נְכוֹנָה לְדָבְקָה בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד בְּכָל שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת פז) בְּטַעַם פְּרִישָׁתוֹ מִן הָאִשָּׁה. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״ב:ד׳) אָמַר "בִּתְכֵיף", וְהַטַּעַם כִּי כַּאֲשֶׁר הָיוּ נִדְבָּרִים בְּמֹשֶׁה, עוֹד הַדָּבָר בְּפִיהֶם נֶאֱמַר לָהֶם: ״צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם״, לֹא אִחֵר לָהֶם כְּלָל. וּ"פִתְאוֹם" עִנְיַן מְהִירוּת הוּא, וְכֵן ״וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִּתְאוֹם״ (איוב ה ג), ״אֲשֶׁר פִּתְאוֹם לְפֶתַע״ (ישעיהו ל יג), ״בְּפֶתַע פִּתְאוֹם״ (במדבר ו׳:ט׳) - כְּפוּלֵי הַטַּעַם לְהַפְלָגָה, כְּמוֹ ״כִּמְעַט קָט״ (יחזקאל טז מז), ״הַרְבֵּה מְאֹד״ (בראשית טו א), וְכֵן ״בִּמְאֹד מְאֹד״ (שם יז ב) וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וּ״פְתָאִים״ הֵם הַנִּמְהָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לָהֶם עִיּוּן בַּדָּבָר וְלֹא עֵצָה כְּלָל, כְּמוֹ ״וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה״ (איוב ה יג), וְכֵן ״פֶּתַע יִשָּׁבֵר״ (משלי ו טו), ״וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה״ (במדבר ל״ה:כ״ב) - "בִּתְכֵיף", וְהוּא כְּמוֹ פֶּתִי מִלְּשׁוֹן פִּתְאוֹם. וְטַעַם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם - כִּי רָצָה שֶׁיִּהְיֶה מֹשֶׁה שָׁם וְיִרְאֶה בְּקִנְאַת הַשֵּׁם לִכְבוֹדוֹ, וְיִהְיֶה מָצוּי לָהֶם שֶׁלֹּא יִמְחוֹל הַשֵּׁם לָהֶם רַק עַל יָדוֹ, כַּאֲשֶׁר יִתְחַנְּנוּ אֵלָיו וְיִתְרַצֶּה לָהֶם. וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם - שֶׁיֹּאמַר שִׁבְחוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:

ואנשי. כמו המבלעדי אנשינו עשינו (ירמיהו מ״ד:י״ט), אשר געלי אנשיהן (יחזקאל ט"ז מ"ז) איש האשה, אנשים של נשים בוגדות:

כסלו. היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי, יקוט, לשון קציר כמו (יחזקאל טז) כמעט קט: