וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁבִ֣יתְהֶ֔ן אֶת־שבית [שְׁב֤וּת] סְדֹם֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־שבית [שְׁב֥וּת] שֹׁמְר֖וֹן וּבְנוֹתֶ֑יהָ ושבית [וּשְׁב֥וּת] שְׁבִיתַ֖יִךְ בְּתוֹכָֽהְנָה׃
מלבי"ם באור המילות
ושבתי את שבות. כבר כתבתי (כ"ט י"ד) ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה השבת המדרגה והמנוחה, והשיב בהפעיל מורה השבה למקום, ובמלת שבות ששרשו שבה פי' המפ' מענין שביה, אולם איך נפרש וה' שב את שבות איוב (איוב מ"ב י') כי אשיב את שבות הארץ (לקמן ל"ג י"א), ושבתי את שבות סדום (יחזקאל ט"ז נ"ג) ולדעתי משתתף עם שוב מנע"ו, שנחי העי"ן והלמ"ד יבואו זה תחת זה, וע"כ לא נמצא שם זה במשקל נחי העי"ן רק פעם אחד (בשוב ה' את שיבת ציון) כדי שלא יתחלף עם בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו), ופירושו מענין השבה בכ"מ :
לחם שמים
אין עתידין לחזור לשון רש"י אותן שגלו עצמן. אין להם חלק. אבל בניהם והדורות הבאין. זוכין ומזכין. כתי"ט דאלת"ה. קשו קראי דיחזקאל. ואי משום הא לק"מ. אי בעית אימא. התם בבני אדם העומדים בתחיה משתעי קרא. ובאותן שהיו קודם הגלות. ושלא חטאו. אי נמי מאותן שנתערבו עם בני יהודה ובנימן מיירי. כי בלי ספק נשארו יחידים רבים מכל השבטים מפוזרים בתוך גלות יהודה (וכמפורש שנתיישבו בירושלם גם מבני אפרים ומנשה (ד"ה א' ט') וכן מאותן שהחזיר ירמי' כמ"ד הכי) אע"פ שלא הוכרו ביניהם ברוב הימים. למעוטם. ודעדיפא הוה ליה למנקט. ולאתויי קרא דיחזקאל (י"ו) ושבתי את שבות וגו' ושבות שומרון ובנותיה. הרי בפירוש שיחזרו מגלות. וכן מוכחת פרשת (שם סל"ז) קח לך עץ אחד. ואם לא בבני בניהם. הני קראי במאי מוקמינן להו. ואיברא דברי רש"י ודאי מוכרחים מעצמם. ואף בלי שום ראיה פרטית מהכתוב. כי כבר הודיעה התורה הקדושה. שבנים לא ישאו חטא אבות. אם אינן אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ואם אבות אכלו בוסר. שני בנים לא תקהינה. ולא תבטל אות אחת מן התורה.
אור החמה
גיליון א"ל ת"ח כמה דארעא וגו' ק' דהא כתיב ביחזקאל ושבתי את שבות סדום ובנותיה וגו' וי"ל דהיינו בזמנים אלו שלא יקום שום אדם לבנותה אבל לעתיד לבא תחזור לקדמותה עכ"ל: