וַאֲחוֹתַ֗יִךְ סְדֹ֤ם וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ תָּשֹׁ֣בְןָ לְקַדְמָתָ֔ן וְשֹֽׁמְרוֹן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָ֑ן וְאַתְּ֙ וּבְנוֹתַ֔יִךְ תְּשֻׁבֶ֖ינָה לְקַדְמַתְכֶֽן׃
פירוש מהרז״ו
ברם הכא. פי' סדום שחטאה על עצמה כמ"ש יחזקאל ט"ז מ"ט. הנה זה היה עון סדום וגו' כל הענין ע"ש ותבין. ונתן עליה עונש שריפה מן השמים בעולם הזה והובטחה שתשובנה לקדמותה כמ"ש יחזקאל ט"ז נ"ה. אך אותה שהחריבה בהמ"ק עונשה אש של עצמה ועל דרך שכתוב לעיל פר' ו' סי' ו' שאש יוצא מגופן של רשעים ומכלתן ולא כן בעוה"ז שיש לכל נמצא ברית הבטחת קיומו שלא יהפך ליבטל מעצמו. ועיין לעיל פר' ל"ד סי' י"א:
מלבי"ם באור המילות
ולאחותיכם. היה ראוי לאחיותיכם, כמו את אחי ואת אחיותי (יהושע ב' י"ג), או שיאמר אחותכם בלשון יחיד, אולם מצאנו פעל זה בריבוי אחד, ואחותיך סדום ובנותיה (יחזקאל ט"ז נ"ה), ועמ"ש בזה בס' התו"ה ויקרא (סי' שפ"ז) על וחמישיתיו:
שד"ל
יובילוה רגליה מרחוק לגור, נאמר על מהלכם. לסחורה לארץ מרחקים (Vitringa), וגיז' תפש על זה ממלת רגליה, כי אנשי צור היו הולכים דרך ים ולא דרך יבשה, ואני אומר כי יובילוה רגליה מליצה היא על ההליכה באיזה דרך שיהיה, וגם אם היתה סחורת צור דרך יבשה, מכל מקום לא היו הסוחרים הולכים ברגליהם, ולא נושאים הסחורה על שכמם, אלא בסוסים ובפרדים ובכרכרות, וכמו שתתכן מליצת יובילוה רגליה אם היתה סחורתם ביבשה, כן תתכן בהיותה דרך ים. והנה המפרשים כלם פירשו מימי קדם קדמתה לענין קדמות עיר צור, שהיתה עיר עתיקה, ופירשו יובילוה רגליה, עתה תלך בשביה ובגלות, או תלך לגור באשר תמצא, ולפי זה היה ראוי שיאמר ועתה יובילוה רגליה, גם מלות מימי קדם קדמתה לא יורו על קדמות העיר, והי"לל מימי קדם היא, אבל קַדְמָה אין ענינו אלא הזמן הקודם. כמו שקדמת שלף יבש (תהלים קכ"ט ו'), או המצב בזמן הקודם, כמו תשובינה לקדמתכן (יחזקאל י"ו נ"ה), וכן כאן מימי קדם קדמתה, מאז בימים הראשונים, כלומר בימים קדמונים שלה; ועוד אין ספק כי לגור לא יורה על הגלות והשביה (כרא"בע רד"ק רוז' וגיז'), גם יובילוה רגליה לא יורה הליכת האדם בגולה בעל כרחו, אלא הליכתו ברצונו; והנכון שגם זו מליצת התפארות לאנשי צור, ודרך משל היו אומרים שרגליהם מובילות אותם לאשר יחפוצו, והכוונה על אניותיהם.