פרשנות מצטטת על יחזקאל ט:ד

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אלו [אֵלָ֔יו] עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כָּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ׃

הון עשיר

ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין. וראיה לרישא דהתרנו הפקיקה והמדידה, ואגב למדנו נמי דקושרין, ולפי זה אין אנו מוכרחים להפוך גירסת המשנה כסדר המעשה, דהיינו הקשירה קודם המדידה כמו שהפכה הר"ב ז"ל:
שבת מתחיל ביוד ומסיים בתיו בגי' קדוש, כי יום שבת קדוש הוא כדכתיב (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו. ועוד י' כנגד עשרת הדברות שבהם כל התורה כלולה, והמשמר את השבת כאילו קיים כל התורה, ומעיד על חדוש העולם שנברא בעשרה מאמרות, והתיו היא האות שנכתבה על מצחות האנשים החוטאים בחרבן הבית (יחזקאל ט, ד. שבת נה.) שחלול שבת גרמו כמשאז"ל (שם קיט:) על פסוק (שם כב, כו) ומשבתותי העלימו עיניהם. ועוד היוד בו נברא העולם הבא (מנחות כט:) ועליו נאמר ארבע מאות שקל כסף. דפירש בזהר (תוספתא חיי קכג:) ת' עלמין דכסופא, הרי כי שני האותיות מורים על העולם הבא, שיום שבת הוא בדמותו וצלמו כמשאז"ל (עי' ברכות נז:):
שאל רבBookmarkShareCopy

אלשיך

אך הנה על שתי בחינות תמה בין על היותו אברהם גומל חסדים ומרחם לכל, אפי' על אנשי סדום רעים וחטאים ואיך לא ירחם עליו, ב' להיותו אביו, וזהו ויאמר יצחק אל אברהם אביו שכולל שני הדברים, אך ויאמר אבי, כי באמירה לא אמר רק בחינת היותו אביו כאומר אבי, אך לא היותו אברהם, כי אין היכן מזכיר שם אביו בפניו, לז"א ויאמר כי לא קריאה בלבד היתה כ"א אמירת ענין, אך בהשיב אביו השיב על שתי הבחינות וזהו הנני בני, כלומר הנני מצד עצמי, כי עודנו מחזיק במדת חסד ורחמים, וגם בבחינת היותך בני, ואמר הנה האש וגו', לומר הנה מהמאכלת לא יפלא, כי לא ימצא בהר, אך אש ועצים יותר נמצאים בהר שכלו עצים, וגם אש אפשר להוציא מרעפים וכיוצא שתביא עמך. אך ממה שהבאת מוכן הוא למהר מיד ואיך הכינות להביא מה שנמצא בהר. ולא השה הבלתי נמצא שם. וזהו ואיה השה לעולה. ויתכן כי יצחק העולה על רוחו היה כי אברהם מעצמו נתעורר לכבד את ה' בהעלות לעולה בנו. שאם ידע כי מה' יצא הדבר לא דבר מאומה. אז השיב לו אברהם אלהים יראה לו וגו'. והוא לו. כי לא כל דורון יאות אל המלך מלכי המלכים. אם לא נפש יקרה לפי כבודו ית'. ולא קרבן מן הבהמה וזהו ויאמר אלהים יראה. כי להיות הקרבן לו כי גדול כבודו כי יהיה לעולה בני כי אין ראוי לו ית' זולתך. עוד אפשר כי בכלל מאמר יצחק. היה ענין כי ביצחק יקרא לך זרע וז"א אבי כלומר האם אתה נקרא אב לישמעאל. לא כן הוא כ"א אבי בלבד. כלומר ואם כן איפה איך יתקיים הזרע בי. והשיב לו אביו אם שם הרחמים אמר אלי כי ביצחק וגו'. הנה אלהים הוא מדת הדין. יראה לו כי השה לעולה יהיה בני. כענין כמה פעמים שמצינו שמדת הדין מקטרגת ומהפכת. כענין (יחזקאל ט׳:ד׳) והתוית תיו על מצחות וגו'. שקטרגה מדת הדין גם על הצדיקים שלא מיחו. עוד יתכן בשום לב אל אומרו השה ולא אמר הבהמה כי אולי היה שור ראוי ליקרב. אך הוא כי לא נעלם מיצחק שעתיד יעקב לצאת ממנו שנקרא שה. כמז"ל (ב"ר פ' צ"ו) כי ע"כ יעקב לא רצה לקבר במצרים כי אמר אני שה ומצרים חמורים. לא יפדו בי. כענין ופטר חמור תפדה בשה. ואפשר כי זה רמז הנה האש והעצים שיורה כי אלי נוגע הדבר. וא"כ איה השה העתיד כי איך יצא בהיותי לעולה. והשיב אלהים יראה לו השה. אך באשר היא שם הנה עתה לעולה בני. וחזר ואמר וילכו שניהם יחדו לומר כי מתחלה כשהיה בספק היה לבו כלב אביו לקבל עליו. אך אין להחזיק לו טובה כל כך כאשר עתה שפירש לו לעולה בני. ועם כל זה וילכו שניהם יחדו בלב אחד:
שאל רבBookmarkShareCopy

אבן עזרא

ומלת משקוף, מגזרת חלון (ברא' ח ו) וישקף (שם כו ה), וזה המשקוף הוא על פתח הבית, וככה מנהג כל ארץ ישמעאל כי מנהג הערלים לא היה כמנהג המצריים ואפילו במאכליהן, כמו "פתות אותה פתים" (ויקרא ב ו), וככה תכשיטי הנשים לשום נזם באף ובאזן, וכל אשר הזכיר ישעיה על בנות ציון, וככה אין בית להם כי אם בחצר, האחת יקרא פתח הבית, והחיצון שער החצר, ורבים אמרו כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום, ואילו היה כן, היה זה בשער החצר, והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר, והם שחטו בין הערבים שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר, שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו, כי המצריים חשבו שישובו, רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר בעד כל האוכל בבית ויהיה סימן למשחית שיראנו כדרך, והתוית תו (יחז' ט ד):
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

ונקוטו בפניהם. מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטט' (שם קי"ט) יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי וי"ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנק' דמדנקן דמוניי"ר בלע"ז:
שאל רבBookmarkShareCopy