פרשנות מצטטת על יחזקאל יב:ג

לירושלמי המפרש כי מזכירים ושואלים כאחד נראית משנה זו כסתירה לכל מה שנאמר לפני כן במשנה, שהרי כבר שנינו במשנה א ו-ב את הזמנים של תחילת הזכרת הגשמים ועד אימתי מזכירים. לכן הירושלמי מפרש את משנתנו "בשעת המקדש שאני" (סד ע"א), כלומר משניות א ו-ב עוסקות בנוהגי התפילה בימיהם של התנאים לאחר החורבן והמשנה שלפנינו דנה בהלכות בימי הבית שבהם החלו לבקש על הגשמים רק לאחר הזמן שהגיע "אחרון שבישראל" מן העלייה לרגל לביתו. לפי הבבלי משנתנו מתפרשת בפשטות: משנה א ומשנה ב דנות רק בהזכרת הגשמים, אך בשאלת הגשמים החלו בשלושה במרחשוון, או כדעת רבן גמליאל בשבעה בו. בתלמוד הבבלי (י ע"א) נקבעה הלכה כרבן גמליאל. מוסר הלכה זו הוא חכם ארץ-ישראלי, רבי אלעזר, אולם גם בתלמוד הירושלמי מצינו כי רבי הושעיה הורה כמו שהוא אמר "בשלשה במרחשון". מסתבר שהוא פירש את המשניות כפי שפירשן התלמוד הבבלי. בשני התלמודים (ירו', סג ע"ד; בבלי, י ע"א) מובאת דעתו של חנניה בן אחי רבי יהושע ש"בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה", כלומר מתחילים לשאול על הגשמים שישים יום לאחר יום השוויון בין יום ולילה. במילה "גולה" לא התכוונו לגולה בכללה אלא לגולת בבל הקרויה בסתם "גולה"¹⁰⁹כך כבר במקרא, ביחזקאל יב ג, וראו משנה, ראש השנה פ"ב מ"ד; בבלי, סנהדרין לב ע"ב ועוד מקומות רבים. , וכמו בברייתא שהתלמוד הירושלמי מצרף להלכה זו: "ותני כן – במה דברים אמורים בחוצה לארץ (צ"ל: בארץ ישראל)¹¹⁰כך לפי העניין, וכך ציטט בעל המגיד משנה בהלכות תעניות פ"ג ה"י. כך משתמע אף מן הבבלי (יד ע"ב). חכמים בימי הביניים התריעו על הנוהג שפשט בתפוצות כולן להתחיל לשאול על הגשמים שישים בתקופה בלא לתת את הדעת למועדים של ירידת הגשמים בארצותיהם. ראו דברי הרא"ש לסוגיית הבבלי: "כל הארצות צריכין למים במרחשון למה נאחר השאלה עד ששים לתקופה... ולמה לא נעשה כמשנתנו. ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון (בציטטה בטור אורח חיים סימן קיז: בז ימים במרחשון) וישר מאד בעיני". דבריו, כדבריהם של חכמים שקדמו לו, לא נתקבלו, ובספרי ההלכה מצוין שמתחילים בשישים לתקופה. ראו לסקר ולסקר, התפילה לגשם. , אבל בארץ ישראל (צ"ל: בחוצה לארץ) הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע".

שהביצים שלה מקבלות. עורות אילים ושעירים שלימים ועושים מהם חמת וביצים שלהם מקבלים ואם נפחתו טהורים דבטל קיבול שלהם: תני"א בתוספ' [ב"מ פ"י]. חמת שנפחתה ה"ז טמאה מפני שתחלתה משמשת ישיבה ושכיבה דברי ר' מאיר וחכמים מטהרין שבטל העיקר בטל הטפלה ומודים חכמים לרבי מאיר בכר וכסת שקרעו אף על פי שמקבלים מה שבתוכן שהן טמאים ואין צריך לומר בכרים של אריג ובשק שהם טמאים משום אריג. פי' חמת עיקרה לתשמיש סדין משמשת ישיבה ושכיבה כדאמר בהגדת איכה עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) חמת ושטיח וקערה (נדרים דף מא.) חמת מלאה מים ויושב עליה ונותנה תחת מראשותיו. שק וכיוצא בו טמא משום אריג כדאמרינן (שבת דף סד.) מה שק טוי וארוג:

בֶּחָצָץ. אֲבָנִים דַּקִּים שֶׁבְּתוֹךְ הֶעָפָר, שֶׁהָיוּ הַגּוֹלִים לָשִׁין עִסָּתָן בְּתוֹךְ הַגּוּמוֹת שֶׁחוֹפְרִים בַּקַּרְקַע, וְהֶחָצָץ נִכְנָס לְתוֹכָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל "עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה" לִשְׁתּוֹת בּוֹ וְלָלוּשׁ בְּתוֹכוֹ חֲרָרָה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ הֵם וְיַעֲשׂוּ כֵן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת". וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים עָלָיו וְלֹא עָשׂוּ כֵן. לְסוֹף נִשְׁתַּבְּרוּ שִׁנֵּיהֶם: