וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הוֹי֩ לִֽמְתַפְּר֨וֹת כְּסָת֜וֹת עַ֣ל ׀ כָּל־אַצִּילֵ֣י יָדַ֗י וְעֹשׂ֧וֹת הַמִּסְפָּח֛וֹת עַל־רֹ֥אשׁ כָּל־קוֹמָ֖ה לְצוֹדֵ֣ד נְפָשׁ֑וֹת הַנְּפָשׁוֹת֙ תְּצוֹדֵ֣דְנָה לְעַמִּ֔י וּנְפָשׁ֖וֹת לָכֶ֥נָה תְחַיֶּֽינָה׃
הכתב והקבלה
רבוע יהי'. כיון שאמר שהמזבח יהי' ארכו ה' אמות ורחבו ה', כבר ידענו שהוא מרובע ולמה חזר ואמר רבוע יהי', אבל בא להורות דשעור ארכו ורחבו אינם מעכבים, ואפי' אמה על אמה כשר, דעיקר ההקפדה שיהי' רבוע ואם אינו מרובע פסול, וכן מה דאמר ושלש אמות קומתו, לא בא להורות רק עיקר חיוב קומת המזבח, דעכ"פ צריך להיות קומתו שלש אמות כשיעור קומת איש, ובאמת הי' המזבח גובה עשר אמות כר"י דהלכתא כותי' (ערש"י ורלב"ג): ונראה לפי"ז שאין לפרש מלת קומתו על גבהו (האֶהע) דגבהו הי' עשר אמות, אבל קומתו כאן על היותו זקוף למעלה בשווי בלא כפיפה, כענין על ראש כל קומה (יחזקאל י״ג:י״ח) וכל קומה לפניך תשתחוה, האדם שהולך בקומה זקופה (אויפרעכטשטעהענד) כי המזבח לא הי' זקיף בקו שוה ממטה עד למעלה, כי אחר שעלה שש אמות גובה עשה בו את הכרכב, והוא היקף בליטה החוגרת את המזבח סביב לנוי, ותחת הכרכב מלמטה עד חציו הקיפו את המזבח כמין היקף של כברה מעשה רשת (ערש"י מנחות ס"ב א' ד"ה חד לנוי) ושם היו ארבע טבעות להביא בהם את הבדים. ובתיב"ע מבואר שהכרכב הי' בולט ויוצא מדופן המזבח לקבל דבר הנופל עליו, שאמר שם ותהי מצרתא על פלגות מדבחא ואין נפל גומא או גומרא דאשא מעילוי מדבחא נפיל עילוי קנקל ולא יתמטי לארעא ונסבין יתי' כהני' מעילוי קנקל ומהדרין יתי' על מדבחא. מבואר מזה כי ע"י בליטת הכרכב ומעשה הרשת שבו והטבעות והבדים נתבטלה זקיפת המזבח שמלמטה ממקום המערכה. ורק ממנו ולמעלה היתה הזקיפה שוה, ועל שלש אמות הזקופות אמר שלש אמות קומתו:
אבן עזרא
ואלה, טעם הוי"ו בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון, כי ראה יוסף לבניו בני שלשים (ברא' נ כב) הזכיר כי אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ומלת אלה גם בחסרון הה"א שוה לזכרים ולנקבות וכתיב "כי את כל התועבות האל" (ויקרא יח כז) ואחריו מכל התועבות האלה (שם שם כט), לאנשים האל (ברא' יט ח) אלה ילדו להרפה (ש"ב כא כב) מה אעשה לאלה (ברא' לא מג) וככה מלת לז, השונמית הלז (מ"ב ד כה) הנער הלז (זכרי' ב ה), ובעבור היות מלת אלה מלעיל היה הה"א נוסף כה"א לילה (ברא' א ה) נחלה מצרים (במד' לד ה), ושם לשון זכר ורבים שמות כי התי"ו כולל סימן רבים ורבות כמו מקומות ואבות, גם המ"ם ככה סימן הזכרים והנקבות, כמו נשים ופלגשים ויש שמות שימצאו במ"ם גם בתי"ו כמו נפשים (יחז' יג כ) נפשות (שם שם יח) לבבות (דה"א כח ט) גם לבבים על לבבהן (נחום ב ה):
אבן עזרא
ה"א מצרימה, תחת מלת "אל" כמו נלכה דותינה (ברא' לז יז) ותבא אותי ירושלימה (יחז' ח ג):