לָכֵ֣ן דַּבֵּר־א֠וֹתָם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַעֲלֶ֨ה אֶת־גִּלּוּלָ֜יו אֶל־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֤וֹל עֲוֺנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בה [בָ֖א] בְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו׃
אור החיים
לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁקָּדַם לְצַוּוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא דָּבָר שֶׁעִקָּרוֹ בַּלֵּב, לָזֶה אָמַר כִּי כְּמוֹ כֵן יִצְטָרֵךְ לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ אֱלֹהוּת הַזּוּלַת, הֲגַם שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנּוּ בִּשְׂפָתָיו, וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּתֵיבַת לְךָ, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ. וּכְפִי זֶה מָצִינוּ אַזְהָרָה לְמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:) בְּפָסוּק (יחזקאל יד:ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ״ וְגוֹ׳ שֶׁה׳ מַעֲנִישׁ עַל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קו:) אֵין עֹנֶשׁ בְּלֹא אַזְהָרָה, הֲרֵי לְךָ אַזְהָרָתוֹ.
תיבת גמא
והנה בעובד עכו"ם אמרו שהמחשבה כמעשה שנאמר למען תפוש בית ישראל בלבם יחזקאל י"ד ד' כי העיקר אמונה בלב הוא. והנה המחשב בלבו כדור אנוש י"ל שאין המחשבה כמעשה מאחר שמאמין שיש אלוה מצוי בעולם ושכר ועונש רק הכוכב ההוא סרסור ודווקא אם מקריב ומשתחוה לו חייב מיתה משא"כ מחשב. ובשבת המחשב בלבו שח"ו עולם קדמון אע"פ שמאמין שיש ה' בעולם מ"מ בטל שכר ועונש (מאחר שאומר שלא בראם) א"כ אף על המחשבה ח"ו נענש וכמ"ש בתהלים יו"ד ב' יתפשו במזימות זו חשבו עיין רמ"א שם באם כופר רק בהשגחה נתפש אף על המחשבה וכדאמרן.