פרשנות מצטטת על יחזקאל י:יא

וכתיב וירץ לקראתם כו'. יש מקשים לפי מדרש אגדה שעמדו אצלו ואח"כ פירשו ממנו והלכו להם לפי פי' זה היה לו לכתוב בקרא וירץ אחריהם וי"ל דבביתו של אברהם היו ארבע פתחים וכיון שהלכו לדרכם היה רץ אברהם מפתח זה שהיו עומדים אצלו אל פתח שהיתה ברוח צפונית או דרומית לעכב אותם לכך כתוב לקראתם וק"ל: ויש לומר דאין גב למלאכים כמ"ש (יחזקאל א יב) לא יסבו בלכתם ואע"ג שבאו אליו בדמות אנשים מ"מ לא נשתנו ממדתם לראות אחור וקדם. [תולדות יצחק]:

מדרגת עיון והשקפת שכל. כתב הנרבוני ז"ל והוא הנרצה באומרו ונצבת על הצור כמו שהתבאר שם ירצה שמעלת העיון והשקפת השכל אשר אמר האל שהיה אתו היא מה שנרמז באומרו ונצבת על הצור (שמות ל"ג כ"א) שיעמוד וישיג היותו יתברך התחלה לנמצאות כלם, ובאיזה אופן נמשכו ממנו, שכל זה נרמז באומרו ונצבת על הצור, כלומר על האל ית' שהוא צור עולמים והתחלת הנמצאות כמו שיפרש בפרק צור. והכספי כתב בפירושו לזה, שהרב רמז בו לפרש המקום שנא' באברהם, ואברהם שב למקומו (בראשית י"ח ל"ג) ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים (שם כ"ב ג') ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה (שם כ"ב י"ד) וכן מה שנא' במשה ויהושע המקום אשר אתה עומד עליו (שמות ג' ה', יהושע ה' ט"ו), ומה שנאמר ביחזקאל המקום אשר יפנה הראש (יחזקאל י' י"א), ומה שבא בדבריהם ז"ל המקום ימלא חסרונו, המקום יהיה בעזרו שנא' באל ית'. ואני אומר שמה שהביא מזה מדבריהם אין ספק שהוא מהשאלת המעלה והמדרגה, ולהיות האל יתברך ראש המעלות והתחלתם, יקרא לשם ית' בייחוד שם המעלה ויאמר מקום, ר"ל מעלה. וכן אומר כי המקום אשר אתה עומד עליו כפי סיגנון הפרשה וענין המראה, ראוי לפרשו כפי ההשאלה, וגם אומר ואברהם שב למקומו, אחרי שהרב יפרש בפרקיו בנבואה שהשלשה אנשים שראה אברהם והספור ההוא כלו היה במראה הנבואה, ושהיה כלל ופרט, ראוי שיפורש א"כ שאומרו ואברהם שב למקומו היה במראה הנבואה, אבל (אולי צ"ל וכן) אומר בעקידה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. לא ידעתי מבטן מי יצאה האמונה המשובשת הזאת שיהיה דעת הרב המורה בכוונתו שמעשה העקדה כלו היה במראה הנבואה, והשקר הזה לא לבד מצאתיו בדברי המפרש הזה גם שמעתי דבת רבים יסכימו עליו, והנה חפשתי בכל דברי הרב אחד הנה ואחד הנה לא מצאתי דבר, בו יתלה הדעת הנפסד הזה, אם לא מה שכתב בפרק מ"ב חלק שני באומרי כי כל מקום שנזכרה בו ראיית מלאך או דבורו אמנם הוא במראה הנבואה, ומזה הולידו רבים מפושעי עמנו שיסבור הרב שמעשה העקדה היה במראה הנבואה מאחר שנזכר בו דבור מלאך, אוי לאזנים שכך שומעות, לא די שייחסו לרב הדעות הנפסדות שקצת דבריו יורו עליהם, ושלא דנו אותם לכף זכות ואפי' בפי' רחוק כמו שצוה עליו בהקדמת ספרו, אבל גם העיזו פנים לייחס אליו דעות לא כיון אליהם, ופירשו דבריו בפירוש רחוק שדי לדונו לכף חובה, ואין ספק שעתידין הם לתת את הדין על הדבר הזה בעונש גדול כל הימים:

אמר המר משה בנו עם היות שעל דברי הרב זלה"ה אין להוסיף וכו' אעפ"כ אכתוב לך פה מה שכתבתי אני במאמר הלזה בפירושי על התורה (פרשת כ"ח) קראתיו נועם ה' וכיוונתי לקצת דבריו בהיותי גולה מעל שולחנו כמה ימים ושנים כי הוא שכן בארץ הקדושה אני בארצות אחרות וכמו שהוא מפורסם אוי לבן שגלה מעל שולחן הטהור. מה שיש להקשות בזה המאמר מנינא למה לי, ועוד אומר ויש לו ולא אמר נקראו לו כמו שאמר ביתרו ז' שמות נקראו לו, ועוד התיחסות השמו' לקוראיו ואין לומר תן לי ערב, ועוד בשלמא בהב"ה נאמר לב ומה גם יצר, ובמשה דוד יחזקאל נאמר בהן לב ואז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע אמנם האחרי' מהיכן לו שמדבר ביצר הרע, ועוד במשה הרי אמר לבבכם ונר' היצר הטוב והיצר הרע כדרשת רז"ל בכל לבבך בשני יצריך וכו' מדלא קאמר בלבך או בכל לבך ואמר ב' ביתין נר' שני לבבו', ועוד אומ' בדוד מכלל דאיכא טמא וג"כ יאמר ורוח נכון מכלל דאיכא עול. ועוד בשלמה פשוטו פשוט ולמה ברח מהפשט, וכן דרשוהו בגמ' (מגלה פ"ק) ת"ר מה ראתה אסתר שזמנה את המן ר' יהושע או' מאביה למדה שנא' (משלי כ"ה כ"א) אם רעב שונאך האכילהו לחם וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך, ועוד או' אל תקרי, ועוד אומרו בכל הנביאי' קראו קראו והלא בשם השם דברו. ומשל"ב עם היות מסדר אנ"ך הי"ל לאחר לדוד ושלמה עכ"ז מסדר תולדותם קדמו, וזה הסדר מורה המנין כלומר בזה הסדר הם ז' וגם להורות מה שכתב הרב בעל העקדה עיין שי"ג דל"ו ע"א ושצ"ז דרע"א ע"א ומה שאומר אני הורה המספר כלו' על זה הסדר הם ז' יש לו כלו' כי יש אנשי' בעול' בכל דור ודור מי שיוכל לקראו רע. ויש ערל ויש וכו' כפי מה שהיה מקודם, ולזה לא אמר נקראו לו שמורה דבר עבר כענין יתרו רק בכל דור ודור יש לו השמות האלו, או אפי' כל איש ואיש יוכל לקראו השמות הללו כפי מה שיתנהג עמו בהתיש כחו יום יום כדרך הרב בעל העקדה ונלמד מדרכו או' אני כי כל א' וא' מהקוראים קרא לו שם כפי מה שהוא הקורא וכפי מה שקרה לו עמו, הקב"ה קראו רע כי ראה היותו הפכי לו ית' כי הו' עצם הטוביות טוב וישר ה' טוב ה' לכל, משה קראו ערל, מלבד דרך הרב הנזכר כי הורה כי הוא אפשרי התקון כנער למולו לח' ימים או לפרי לאכלו אחר ג' שנים. גם הורה לדעתי כי ביען קרה למשה כי מלאך ה' בקש המיתו על ערלת בנו, לזה קראו ערל כלומר תקנו ולא יקרה לכם כמו שקרה לי. ואמר לבבכם כי הצדיק עושה מהיצר הרע יצר הטוב והרשע בהפך, ועיין למר אבא נר"ו באילת אהבים במאמר אם בא יצרך להשחיתך וכו' מאמר תנא דבי אליהו וכו' דוד קראו טמא ביען קרה לו עם בת שבע ואוריה דברים אשר בכל א' נאמרה טומאה. בג"ע (ויקרא י"ח כ"ד) ויעקב שמע כי טמא וגו' אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ובש"ד (במדבר ל"ח ל"ד) ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה וגו' וארז"ל בא לטהר וכו' בא ליטמא וכו' ולז"א לב טהור ברא לי אלהים כי היה ההפך בב' הענינים. ואו' מכלל דאיכא טמא כלומר לי, ואותו הלב הטמא דאיכא לי, ברא אותו טהור, כלומ' שיהפך מטמא לטהור והרי הוא כבריאה חדשה, שלמה קראו שונא מפני שיראה כי הענין כפשוטו לז"א קראו ליצר הרע כי בו מדבר, וז"ט אחר כמנין, כי היה נראה ששלמה [לא] דבר ביצה"ר ואינם ז' קמ"ל. ומפני שנתחכם אני ארבה וגו' נעשה שונאו היצה"ר והכשילו, ומה גם כי כתיב והמלך שלמה אהב וכו' בהם דבק שלמה לאהב' ומפני זה נשנא ונקרע הממלכה קראו ליצה"ר שונא. ואמר אם רעב, ופרש"י רעב ותאב לעבירה הוקשה לו כי על האמת לא תצדק תיב' רעב בשלמה המלך ע"ה כי כמה נשי' היו לו אם לא ע"ד משביעו רעב לז"א בערך העבירה והוסיף תיבת תאב כי בערך זה הוא רעב, האכילהו לחם, פירש"י האכילהו הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב (משלי ט' ה' לכו לחמו בלחמי השקהו מים תורה דכתיב (ישעיה נ"ה א') הוי כל צמא לכו למים, הוקשה לו בשלמא כפשוטו יצדק האכילהו, אמנם לפי פירושך אם רעב ותאב לעבירה מאי תקנתי' האכילהו לחמה של תורה, לזה פי' הטריחהו ותיבת לחם מלשון מלחמה במלחמתה של תורה. ומדאפקי' לשון לחם הביא ראיה דכתיב לכו לחמו בלחמי, ואם צמא ותאב לעבירה השקהו מים תורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים, כי גחלים אתה חותה על ראשו אתה חושב שאתה נותן לו לחם ומים ואינו רק הפך המים כי היצה"ר הוא אש, וכמ"ש רז"ל בגמ' (קדושין פ"ד) בההוא מעשה דרב עמרם חסידא אשבעי' ליצה"ר כי נפק מיניה נפק מיניה כעמודא דנורא, אמר ליה חזית דאת נורא ואנא בשרא ואנא עדיפנא מינך עיין המאמר הזה פ' נשא, והתורה היא אש הלא כה דברי כאש נאם ה' וזהו לחם של תורה מים של תורה באופן שאין אתה כובש אותו בדבר הפכי לו כמנהג העולם רק אש לאש וזהו כי גחלי' אתה חותה על ראשו אל תקרי וכו' מפני שע"ד הפשט יתישב היטב או' וה' ישלם לך אמנ' לפי' הזה איך התישב לז"ש אל תקרי וכו' וכמ"ש אל תקרי וכו' בענין אסתר כמ"ש בספקו' עיין במנו' הלוי בפ' ותאמר אסתר יבא המלך וכו' וה' ישלמנו לך שיהיה היצה"ר עצמו יצה"ט כמ"ש מתנא דבי אליהו וז"ט פרש"י שיהא שלם יצרך עמך בב' דברי' בעשה טוב. וכנגד זה אמר ואוהבך, ובסור מרע. וכנגד זה אמר ולא ישיאך לחטא, ואפשר שיאמר ולאבד מן העולם, כלו' לא לו לבד רק ג"כ לאחרי'. כמאמר אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף חובה, ישעיהו קראו מכשול, למה שאם יתנצל האדם ויאמר אם שלמה החכם מכל האדם נלכד ברשתו ונאסף במכמרתו. מה יעשו אזובי קיר. לזה השיב שאינו רק כמו מכשול. ואם יזהר האדם בהתחלה אשר הוא נקל לא יפול אח"כ, ולמה שלמעלה הוכיחם על העבודות זרות, ואמר (ישעיה נ"ז י"ג) בזעקך יצילוך קבוציך ואת כלם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי, ואמר סולו סולו כפי' האברנאל ז"ל פנו דרך הרימו מכשול כי אם יזהר האדם ממנו כמו שיזהר בהתהלכו בדרך מלא קוצים וברקנים, לא יכשל בו, וקראו מכשול כלו' שאם יזהר בעון הראשון ואפי' יהיה קל שבקלי' לא יחטא אח"כ ובהפך בהפך וזהו דרך המכשול כי אפי' שיהיה קל שבקלי' יכשל האדם בו. ולמעלת ישעיהו כמ"ש הרב האברבנאל בתחלת פי' לישעיהו עיין שם באורך, לז"א שהמכשול אפי' שיהיה קטן שבקטני' יכשל האד' חשוב בו, וכענין לאיש כמוך רשעך וכמו שנפרש אחר כך במאמר ובת"ח יותר מכלם, וזהו יחס השם הזה לישעיהו. יחזקאל קראו אבן כי אם יאמר האד' אחר שבעונותי נפלתי ולכדתי לא יהיה לי תקנה, לז"א אע"פ שיהיה קשה ההסרה וקשה ההתפעלות כאבן, הנה במי התורה יכול לשוחקו ולכתתו' אם אבן הוא נמוח אבני' שחקו מים כמ"ש הרב בעל העקדה, ובענין הכתוב יש שואלי' למה לא אמר את לב הברזל ומשיבי' לפי שהברזל שיש בו תמונה אפשר שתעשה בו תמונה אחרת מבלתי שתחסר מכמות הברזל, אמנם האבן א"א לשנות' מתמונה לתמונה רק ע"י חסרון, לז"א כי לבבם הוא באופן שלא יקבל תמונה רק ע"י חסרון ע"כ, והענין מבואר כי בצורת הברזל האדם חק תוכות והיא נעשת בעצם, ובאבן הוא חק ירכות והיא נעשת במקרה, יואל קראו צפוני וגו' כי עד עתה כלם כאחד דברו ביצה"ר הגלוי והנביא הזה דבר ביצה"ר העושה במחשך מעשיו, ת"ר ואת הצפוני וכו' אזיל לשיט', שפי' שמדב' על היצה"ר ולזה צריך לישב כל הכתוב אמר שנקרא צפוני עה"ד שביארנו שצפון ועומ' בלבו של אדם, והדחתיו אל ארץ ציה ושממ' למקו' שאין בני אדם מצויין להתגרו' בהם כענין שגזרו עליו שלא ישב בישו' פניו אל הים הקדמוני וגו' כפרש"י מפני ששם פניו כל מגמתו ופניותו אל הים הקדמוני המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצי' שם כים שכל הנחלים הולכי' אליו, שנתן עיניו במקדש הראשון והחריבו והרג ת"ח שבו, אמר אלו השני דברי, כיונו לאז"ל על עוזבם את תורתי הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, נמצא עיקר החרבן הריגת ת"ח, וסופו אל הים האחרון וגו' הכוונה מה שאז"ל בגמרא (יומא פ"ק) מקדש הראשון מפני מה חרב מפני שהיו בו ג' דברי' ע"א וג"ע וש"ד וכו' אבל מקדש שני שאנו יודעי' שהיו מתעסקי' בתורה ובמצות וג"ח מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עברות, והמקדש הראשון החריב והרג ת"ח שבו בג' עבירות אשר הסית והדיח את העם. והמקדש השני החריב והרג ת"ח שבו בשנאת חנם אשר הסית והדיח וכו', ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בהן בישראל. פרש"י ומפני שעלה באשו וסרחנו שהניח האומות ומתגרה בישראל, הוקשה לו בשלמא לפי הפשט יאמר ועלה עתה באשו ותעל וגו' אמנם לפי פירושך מה באשה וצחנה יש בהרחקת היצה"ר, לזה פי' ההרחקה היא מפני שעלה באשו, ולזה אות וי"ו ומפני שעלה באשו וסרחנו ובמה עלה שהניח היצה"ר האומות ומתגרה פי' הכל לשון עברה אפשר לפי הפשט פניו אל הים וגו' כמ"ש שנתן עיניו במקדש ראשון ושני והחריבם והרג ת"ח שבהם. ובאלו הפניות ונתינת עיניו עלה באשו וצחנתו שמניח א"ה ומתגרה ביש' והענין כי כשהיה מחטיא לא"ה לא נרגש כי אין אומר בקרו גמל בקרו חזיר, ובן פחות כשעושה מה שאינו מן הראוי שיעשה אין העול' מרננים אחריו כ"כ כמו שמרנני' כשח"ו בן טובי' עושה מה שאין ראוי לעשות, כי האחד אינו מזלזל את אבותיו ומעשה אבות יעשו בני' ולא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת, וזה מזלזל באבותיו וכו'. א"כ בהתגרות בישראל עלה באשו וסרחנו כי בא"ה עע"א לא יש באשה וסרחון בעונותיה' כי הם מורגלי' בכך ומעשה אבות וכו', כי הגדיל לעשות אמר אביי ובת"ח יותר מכלם, כלומר עם היות כי לכל ישראל בכלל בערך א"ה עלה באשו וצחנתו עה"ד שאמרנו, יותר רע מזה הגדיל לעשות בהתגרות בת"ח. ואפשר כי ז"ש לעיל והרג ת"ח שבו בב' מקדשות כי מלבד מה שהסית והדיח לכל ישראל ובסבת זה החריב הב' מקדשות, יותר רע מזה עשה בהסתת והדחת ת"ח ובזה הרגם. ומה מתוק עם זה מ"ש הרב החסיד במס' אבות (פרק ה') וז"ל. ולא אירע קרי לכ"ג בי"ה וכו'. יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי אחר שהיו מזרזין אותו כל ז' הימי' והוא בטהרה כל היום ההוא וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו ואמרי' בגמרא (יומא פ"ד) שלא היה ישן כל הלילה, והתשובה כי יצה"ט והרע מתקוטטים זה עם זה כב' אויבי' וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה והלא בטבעו של עולם היא כי הנר בהיות קרובה ליכבות מתחזק אורה, והרבה מן האנשי' בעת פטירת' יתחזקו וידברו דברי' טובי' כאלו הם בריאי' וכבר הרגישו זה העול' ולא יחושו לו, ולזה היה קרוב מאד להיות כ"ג בעל קרי וכבר אז"ל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו כי יצרו של אדם גדול מצומצם כי לא יניחהו להתפשט והוא אצלו כחרב היוצאת מנרתקה דמיון חום השמש היוצא ביום המעונן כי הוא מתצמצם ואלו היה מתפשט לא היה חומו כ"כ, אבל הרשעי' מניחי' את יצרם להתפשט בכל גופם לרוחה ואינם תאבים כ"כ לחטוא גם אם עונותיה' מרובים כי אין יראת ה' נגד עיניה' כלל והצדיק מושל ביצרו כגבור כאומרו (שמואל ב' כ"ג ג') צדיק מושל יראת אלהי'. ומזה תעמוד על מאמר' ז"ל רשעי' נדמה להם כחוט השערה וצדיקי' נדמה להם כהר גבוה ותלול עכ"ל, ועיין פי' המאמר הזה לי, ונ"ל טעם נכון לאז"ל כל הגדול וכו, ובת"ח יותר מכלם וזה יורה על חכמת רז"ל איך היו בקיאין בכל חכמה ורמזו שהמזג המחייב החכמה הוא המזג החם, הוא הוא המחייב המשגל, אז"ל האי צורבא מדרבנן דרתח אוריתא מרתחא ליה, וסיבת תאות המשגל גם היא חום המזג כמ"ש הרב (ח"א פל"ד) וז"ל וכמי שמזג הבצי' ממנו חם ולח והם חזקות הבנין וכיס הזרע מרבי' להוליד הזרע כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית ההרגל הרי כי בטבעו הוא שכל הגדול מחבירו בחכמה שסיבת זה היותו חם המזג ממנו, יצרו גדול ממנו. ע"כ מה שכתבתי בנעם ה' ונחזור למה שכתב מר אבא זלה"ה וז"ל, ונחזור לראשית המאמר של ז' שמות וכו' שעליו נתגלגל זה, ומאמר חביבין ישראל וכו'. ואומר כי נגעי בני אדם בחטאיה' הנם בז' דרכי', ושלשה מהם אז"ל שיסתלקו בציצית, אמרו במסכת ברכות תניא ולא תתורו אחרי לבבכ' זו אפיקורוסות וכן הוא או' אמר נבל בלבו אין אלהי', ואחרי עיניכ' זו הרהורי עבירה שנאמר (שופטי' י"ד ג') ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי ישרה בעיני, אשר אתם זוני' אחריה' זו הרהור ע"א וכן הוא אומר ותנו אחרי הבעלי' ע"כ, הא למדנו שמצוה זו צרי לשלש מחלות הללו, ופשר דבר אמרינן בגמרא (מנחות פ"ד) גבי מעשה רב דציצית, אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותיך. אלא מצוה אחת צונו אלהינו וציצית שמה וכתיב בה אני ה' אלהיכ' ב' פעמי' אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד ליתן שכר ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדי' ע"כ. הנה ארוכת האפיקורוסות ע"י הציצית כי אמר נבל בלבו לית דין ולית דיין ולכן השחית התעיב עלילה, מצות לא תעשה, אין עושה טוב זה ביטול מצות עשה לפי שמהרהר שאין מזכיר ומעניש, והנה הציצית כארבעה עדי' להזכירו אני ה' מעניש אני ה' מזכיר אני ה' אלהיכ' אשר הוצאתי אתכ' מארץ מצרי' ונפרעתי מהם, להיות לכם לאלהי' לתת לכם שכר טוב לחול אלהותי עליכ', ומנה ובה זו זנות כי ע"י מצוה זו ניצול מן הזנות כמבואר, ועוד אמרו בספרי וכי מה ענין יציאת מצרי' בכאן אלא שלא יאמר אדם הרי אני נותן צבעונין וקלא אילן והם דומי' לתכלת ומי מודיע עלי בגלוי. אני ה' אלהיכ' דעו מה עשיתי למצרי' שהיה מעשיה' בסתר ופרסמתים בגלוי, והרי דברי' ק"ו ומה אם מדת פורענות מועטת העושה בסתר הב"ה מפרסמו בגלוי ק"ו למדת הטוב מרובה ע"כ, הרי שכר ועונש נלמד ממנה, ובזה לא תתורו אחרי עיניכ' זו זנות דומה לקלא אילן שהוא צבע אחר דומה לזה ובמעט עיון יושג, ומאמר אשר אתם זוני' זו ע"א מתבאר מתוך דברי הגמרא (שם) דתניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לספיר וספיר דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כ"ד י') ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ופרש"י מה נשתנ' תכלת שייחדו הב"ה למצוה זו, דומה לים שנעשו בו נסים לישראל, ורקיע לכסא הכבוד ומתוך התכלת היושב על כסא מתמלא עליה' רחמים ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דהיינו רקיע דכתיב ספיר וכתיב (יחזקאל י' י"א) כמראה אבן ספיר דמות כסא. אלמא רקיע היינו כסא ואיתא בספרי ר' מאיר אומר וראית' אותם לא נאמר אלא וראית' אותו מגיד הכתוב שכל המקיי' עליו מצות ציצית מעלה עליו כאילו הקביל פני שכינה שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ע"כ, והדין נותן כי אחר שהם ב' דברים תכלת ולבן גם אם הם מצוה אחת היל"ל וראיתם אותם שהם התכלת והלבן אלא מגיד הכתוב שכל המקיים עליו מצות ציצית שיהא זהיר שלא ללכת ד' אמות בלא ציצית וכהא דאמרינן בגמרא (שבת פרק י"ז) יומא חד הוה סליק בדרגא אפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה. וזהו כל המקיים עליו מצות ולא קאמר כל שיש לו ציצית בבגדו, מעלה עליו כאלו הקביל, ופי' המקרא והיה לכם לציצית ואם תהיו זריזים שיהיה לכם תדיר לציצית מעלים עליכם כאלו ראיתם אותו, ותזכו לזכור את כל מצות ה' ולעשות אותם, ומעתה הנה הציצית ארוכה ומרפא לאפיקורסות עה"ד הנאמר כי עליו יצה"ר צפוני על שהוא צפון ועומד בלבו של אדם כדאמרינן וכמו שקדם והוא האפיקורוסות דמשכא ליבא כדאמרינן בכמה דוכתי' וכמו שהביא מיד מקרא (תהלים י"ד א') דאמר נבל בלבו אין אלהים וכבר נתבאר למעלה. וכמוכן דבר הזנות נתבאר ורפואתו כמו כן ע"י הציצית כי הם עדים מעידים כי על דבר זה נקרא טמא מכלל דאיכא טהור כי על טומאת המשגל כי הוא כמו כן נקרא ידיעה וידע אדם. ואמרינן בגמרא (שבועות פ"ב) כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הווין ליה בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע. ועל כן נאמר פה מכלל דאיכא נוהור' ולא נאמר ברע מכלל דאיכא טוב שונא מכלל דאיכא אוהב, אלא שהכוונה על זה הדבר המועד לטומאה ויש בו טהרה כמו שנאמר וכן יש תיקון ע"י ציצית לעניו ע"א וכמ"ש אשר אתם זונים זו הרהור ע"א וכן הוא אומר (שופטים ה' ל"ג) ויזנו אחרי הבעלים, ונרפא נגע זה ע"י הציצית אחרי שתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ומזה נעקרה ע"א מן הלב אשר עליה נקרא יצה"ר אבן, וכמ"ש שם לכן אמור כה אמר ה' וגו' ונתתי לכם את אדמת ישראל ובאו שמה והסירו את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה, ונתתי להם לב אחד וגו' (יחזקאל י"א י"ח) והסירותי לב האבן מבשרם. הנה מבואר כי על הע"א נאמר לב האבן ומעתה ביאור הכתוב לפי דבריהם ולא תתורו אחרי לבבכם זו אפיקורסות כמדובר, ואחרי עיניכם זו זנות כמו שנאמר כי מן הזנות ימשך הע"א ובעלי פעור עדים בדבר, ומקרא מלא (שמות ל"ד י"ז) ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן והוא מבואר, והנה תפלה של יד מצלת משפיכות דמים הנעשה ביד כי על כן נקרא היצה"ר שונא, ואם בשנאה יהדפנו. ונאמר במכה בשגגה (דברי' י"ט ו') והוא לא שונא לו, ובהיותו קשור תפלין בזרועו כנגד הלב לא יחם לבבו לשפוך דם נקי, והוא מבואר, ותפלה של ראש מצלת מגאוה וכהא דאמרינן בגמרא (זבחי' פ"ט) מצנפת מכפר על גסי הרוח יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אף אנו נאמר יבא דבר שבגובה ויציל מגובה, ובהיות האדם מוכתר בתפלין של ראש וראה כי שם ה' נקרא עליו ישפל גובה לבבו ורום עיניו אשר על כן נקרא יצה"ר מכשול שכן כתיב (ישעיה כ"ז י"ד) הרימו מכשול מדרך עמי וסמיך ליה כי כה אמר רם ונשא וגו' ואת דכא ושפל רוח וגו' לא לנצח אריב וגו' כי רוח מלפני יעטוף הוא שפלות רוח וענוה למדנו כי המכשול הוא ההפך והוא מבואר, ומזוזה מצלת ממשא ומתן בלתי הגון שלא יכניס לביתו ממון בלתי ראוי וכמ"ש הנביא מיכה (מיכה ז' י') עוד האיש בית רשע אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה ובתורת אלהינו כתוב לאמר (דברי' ע"ה י"ג) לא יהיה לך בכיסך איפה ואיפה גדולה וקטנה כי על חטא זה נקרא יצה"ר רע כדכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וההשחתה ההיא על הגזל היתה כי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ויש פשע רב ועצום מלהשחתת זרע כי מלבד היות דבר גלוי עריות, עוד יש זה, וכהא דאמרינן בגמרא (נדה פ"ב). א"ר מאי דכתיב ידכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד, ופרש"י מנאפים ביד מוציא זרע לבטלה, תאנא דבי ר' ישמעאל לא תנאף לא תהא בך נאוף בין ביד בין ברגל ואיתא התם א"ר יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנא' (בראשי' ל"ח י') וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו, ר' יצחק ור' אמי אמר כאלו שופך דמים שנאמר נחמים באלי' ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדי' בנחלי' וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, רב אסי אמר כאלו עובד ע"א כתיב הכא ותחת כל עץ רענן וכתיב התם (דברי' י"ב ב') על ההרים הרמים וגו' ותחת כל עץ רענן. הנה שהעושה זה את פושעי' נמנה כאילו שופך דמי' וכאלו עובד ע"א עד שתפלתו נמאסת דכתיב (ישעיה א' ט"ו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע משום ידכם דמים מלאו וחייב מיתה, ומ"ש אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, משום דלא אשכחן לשון סחיטה גבי ע"א אלא זביחה, על ראשי ההרי' יזבחו לבעלי' יזבחו (חבקוק א' י"ו) על כן יזבח לחרמו, ולז"א אל תקרי סוחטי מלשון חכמי' כדאמרינן בשבת אין סוחטין את הפירות להוציא מהם משקים. וכן רשעי' הללו מחמים האבר ההוא ביד או ברגל וסוחטים הילדי' כי מפיקים משם הזרע העשוי להולדה ולכן מעלין עליה' כאלו שחטו הילדי' ומזה ידענו רעת החטאי' האלה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ובס' הזוהר החמירו בדבר מאד עד דאמר ר' יהודה לכלהו אשכחנא בר למאן דאושיד זרעא למגנא. ואמר ר' שמעון ת"ח כל חטאוי דבר נש כלהו סכלותא דיליה ותליין וקיימן לאתעבדא בתשובה אבל חטאה דמאן דאושיד זרעא ומחבל ארחיה עליה כתיב (ירמיה ב' כ"ב) נכתם עונך לפני וכתיב לא יגורך רע, בר בתשובה סגי והא אתמר ועל דבר זה נקרא יצה"ר ערל ואע"פ שאין ראיה לדבר סימן לדבר הא דאמרינן בגמרא (ערובין פ"ב) ההוא דמחייבי דינא דגהינם חדא שעתא ואתא אברה' ואקביל להו ואסיק להו לבר מישראל הבא על הכותית ומושך בערלתו ולא מבשקר ליה, ופרש"י אינו מכירו תרגו' ולבקר בהיכלו ולבשקרא בהיכליה דמשכא ערלתיה ודומה לו כאלו אינו נימול. והנה כראות אדם עצמו מהול חתום באות ראשונה של שם שבו נברא עה"ב יחרד לבבו לטמאו כי אז יהיה דומה כערל והוא מבואר, ומעתה נכלל דברי המאמר חביבין ישראל שסיבבן הב"ה במצות יען היו שרשי הפשעי' והחטאי' רבים כמו שהקדמנו צריך שיהיו מסובבין במצות להנצל מכשול בהם. ועליה' אמר דוד שבע ביום הללתיך משום דאמרינן בגמרא (שבת ע' י"ח) תניא רשב"ג או' כל מצוה שקבלו ישראל עליה' בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך עדיין עושי' אותה בשמחה ע"כ, ומדסמיך ליה שבע ביום יהללתיך דרשוהו על ז' מצות הללו וכאלו אמר שש אנכי על המילה שהיא במקום שבע ביום וגומר ובשעה שנכנס דוד למרחץ וראה שעמד ערום בלי מצוה הם המלבושי' המגינים מהיצר הרע כמו שקדם.