פרשנות מצטטת על יחזקאל כא:ג

והנבא אל יער השדה נגב, היא הנבואה על ההרג שיהיה בכלל א"י, כמ"ש ואמרת ליער הנגב ומפרש ואמרת לאדמת ישראל ודמהו ליער שמלא עצים שונים כן היה מלא אנשים, וקראו נגב שצד דרום נקרא כן על שהוא נגוב ויבש יותר מרוב החום, וחלק ארץ יהודה היה בנגב א"י:

וכל דבריהם. ז״ש בתענית ד״ד ע״א האי צורבא מרבנן דארתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש ולזה נקרא צורבא מרבנן ל׳ חמימות מן ונצרבו בה (יחזקאל כ״א ג׳) והול״ל צרבת (ויקרא יג) וכפירש״י שם הנ״ל בשם רשב״ץ. וז״ל הרמב״ם כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהן ואל תתגאה עליהן. אבל תהיה חברתך להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך ואל תוסיף להתקרב עליהם יותר ממה שיקרבוך. שלא תפסיד כוונתם בך. ותהפוך אהבתם לשנאה ולא תגיעך מהם המעלה אשר תקוה והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ואם יוסיף להתקרב ישרף:

ואכל. כמו ואכלה וכליתי:

יזורבו. לשון ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳) וכמו אש צרבת (משלי טז):

צרבת השחין. כְּתַרְגּוּמוֹ רֹשֶׁם שִׁחֲנָא; — אֵינוֹ אֶלָּא רֹשֶׁם הַחִמּוּם הַנִּכָּר בַּבָּשָֹר; כָּל צָרֶבֶת לְשׁוֹן רְגִיעַת עוֹר הַנִּרְגָּע מֵחֲמַת חִמּוּם, כְּמוֹ וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים (יחזקאל כ"א), רייטרו"ר בְּלַעַז:

כאש צרבת. שורפת כמו (יחזקאל כ״א:ג׳) ונצרבו בה כל פנים: